ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שער חשבון הנפש

ע"י: בנימין טויבר

רבנו בחיי בונה סוג חדש של "חשבון נפש", חלופה לפנקסנות של אלול.

חשבון נפש הוא מושג מוכר ושגור בפי כל, הן במישור הפרטי והן במישור הציבורי. במישור הפרטי, לדוגמה, יהיה קל למצוא ילד שננזף על ידי הוריו ונקרא לערוך חשבון נפש. במישור הציבורי אנחנו יכולים למצוא קריאה לממשלה לעשות חשבון נפש על החלטותיה וכדומה.

במאמר זה אנסה לברר את מושג חשבון הנפש ואת שייכותו במרוצת חיינו.

השאלה הראשונה שיש לשאול היא מהו חשבון נפש, ולשאלה זו שני חלקים: הראשון - כיצד אנו רגילים להגדיר חשבון נפש (באופן כללי, לא דווקא בהקשר הרוחני)? והשני - האם הגדרה זו נכונה בכלל, ועל פי רבנו בחיי בפרט?

שאלה נוספת תהיה: עד כמה מושג חשבון הנפש משמעותי ורלוונטי בחיינו?

                                                         

המושג "חשבון נפש" בעולם הכללי

כדי לענות על השאלה הראשונה, ננסה לברר כיצד אנו תופסים בדרך כלל את מושג חשבון הנפש. חיפוש אחר הגדרה מילונית מדויקת הוביל להגדרות הבאות:

"חשבון נפש - ביקורת עצמית של האדם בעיקר מבחינה מוסרית" (מילון ספיר)

"חשבון נפש - חקירה עצמית מעמיקה ונוקבת.  'לפני שאתה מטיף לאחרים איך להתנהג, מן הראוי שתערוך חשבון נפש בעצמך.'" (מילוג, מילון אינטרנטי)

על פי הגדרות אלו, חשבון נפש הוא בחינה אישית נוקבת של מעשי האדם, היכן נהג כשורה והיכן עליו לתקן.  נראה לי שאכן כך אנו תופסים את חשבון הנפש - מרבית האנשים ששאלתי אמרו שחשבון נפש אצלם הוא שחזור של מעשיהם ובדיקה של טיבם, כיצד היו מעשיהם ביחס להחלטות שקיבלו ולדברים שרצו.

 כדי להיטיב לעמוד על תפיסת חשבון הנפש, אפשר לבחון מתי הקריאה לעשותו עולה. לדוגמה: כאשר מורה קוראת לתלמיד לערוך חשבון נפש, יהיה זה בהכרח לאחר שהוא עשה מעשה שלילי. כשלוחמי מלחמת לבנון השנייה קראו לממשלה לערוך חשבון נפש, היה זה אחרי שהיא נכשלה בניהול המלחמה, לפחות לדעתם. נמצא שחשבון נפש בא כקריאה לתיקון של מעשינו השליליים, או לפחות של בחינה מדוקדקת האם מעשינו חיוביים או שליליים.  שיר ילדים של אמירה בוקק מיטיב לבטא תפיסה זו:

 

 

בראש השנה בחודש תשרי

קרה דבר לא ברור לגמרי.

"עושים חשבון נפש" שמע יגאל,

אך מהו "חשבון נפש" לא הבין בכלל.

 

מהי נפש הוא מבין אולי,

מהו חשבון הוא מבין בוודאי,

אך חשבון נפש? חשב, ולא מצא,

ישב וחישב וזה מה שיצא:

 

אחותי "התחילה" ואני לא הגבתי

נקודה אחת ארשום לטובתי.

שברתי כסא (לא באשמתי),

נקודה אחת ארשום לרעתי.

 

כשבאו אורחים הייתי מנומס,

נקודה טובה מגיעה לי כפרס.

חזרתי מאוחר ואבא כעס,

נקודה רעה מגיעה לי כקנס.

 

ו...רגע, נזכרתי לפני הסיכום,

נקודה טובה כי השכמתי קום.

אז הסיכום הוא תיק"ו

הו, איזו צרה!

נו, תגידו אתם,

אני טוב או רע?


 

שיר זה מיטיב לתאר את תפיסת חשבון הנפש בה עסקנו עד עתה, חשבון נפש של חשבונאות, של חישוב מעשינו הטובים למול מעשינו הרעים. הפנית המבט פנימה בלבד ובחינה של האדם.                                                                                            

 

בעקבות דברים אלו יש לברר שני דברים: הראשון - האם זהו אופן חשבון הנפש הדרוש בעבודת ה', שקילת העברות למול המצוות וחיפוש דרכי תיקון                                                                                                                          השני, כפי ששאלנו בפתיחת דברינו  - כיצד אנו מתייחסים באופן אישי לחשבון נפש שכזה? מה אנו מרגישים כלפיו?

 

המושג "חשבון נפש" בעבודת ה'

נפתח בעניין הראשון. על פניו, חשבון הנפש בעבודת ה', כמו שאנו תופסים אותו בדרך כלל, זהה לחשבון הנפש עליו דברנו עד כה. אכן, ישנו הבדל מרכזי: חשבון נפש שנעשה כחלק מעבודת ה' נמדד על פי קריטריונים של עבודת ה'. כלומר האדם בודק את עצמו האם מלא חובותיו כלפי שמיא. לעומת זאת, בחשבון הנפש שמחוץ לעבודת ה', שכל אדם בעולם יכול לעשותו - האדם הוא זה  שבוחר את המדד שלפיו יבחן את עצמו, על פי תפיסת המוסר האישית שלו. לדעתי, למרות הבדל זה, אין הבדל מהותי בין חשבון הנפש של עובד ה' לחשבון הנפש הכללי. מודל חשבון הנפש הוא זהה - בחינת המעשים על פי קריטריון כלשהו. מעתה נקרא לחשבון נפש זה חשבון נפש "כללי", שהרי הוא שייך בכולם.   

 

נמשיך בברור העניין השני, שיוביל אותנו גם לשאלת נוכחות חשבון הנפש בחיינו. חשבון הנפש מזוהה בדרך כלל עם חודש אלול; לקראת ראש השנה, על האדם לבחון את טיב מעשיו לאורך השנה החולפת, האם נהג כמו שצריך או לא. פעמים רבות חשבון הנפש הזה מלווה במועקה לא קטנה:; לדעתי, הסיבה המרכזית למועקה זו היא שחשבון הנפש גורם לנו להתפלש בבוץ חסרונותינו, אך מבלי לתקן אותם. כלומר, גם אם נזהה איפה היינו "לא בסדר" - נזהה שאין לנו כל כך כוח להיות ממש "בסדר" - אולי רק קצת... בחינה מדוקדקת של מעשינו תוביל כמעט בהכרח להכרה שרוב מעשינו לא היו כמו שרצינו ושמצופה ממנו, ושכנראה כך יהיה גם בשנה הבאה. חשבון הנפש יוצר אווירת "חשבונאות" ו"פנקסנות", שמקשה לעשותו בצורה כנה ואמתית ומעוררת הדחקה. למעשה, חשבון הנפש נראה כדבר קשה ותובעני, שדי מנותק מחיינו. לזה תצטרף כמובן נטית האדם "להחליק" דברים, ולהישאר עם רעיונות יפים. לדעתי חשבון הנפש זוכה לרייטינג נמוך ביותר, גם בימי אלול, בטח לעומת דפוסים אחרים של תשובה שרווחים יותר בזמננו - שאיפות בומבסטיות של שיבה אל העצמיות וכדומה. מדברים אלו עולה שחשבון הנפש אינו תופס מקום משמעותי בעבודת ה' האישית, בשנה כולה ובאלול בפרט.

אני רוצה לטעון, על ידי עיון בשער חשבון הנפש של רבנו בחיי, שאכן יש שני מודלים של חשבון נפש: מודל "כללי" ומודל שנקרא לו  "ישראלי". אמנם גם המודל ה"ישראלי" שייך בכל האנושות באופן מסוים, אך ודאי שהוא יותר מרכזי בעם ישראל. חשבון הנפש כפי שאנו תופסים אותו, גם בעבודת ה', הוא בעיקר "כללי", כחשבון הנפש אותו עורך יגאל. מעבר לחשבון נפש "ישראלי" יאיר לנו את מושג חשבון הנפש, ואולי ישחרר קצת מן המועקה וישיב את הרלוונטיות שלו לעבודת ה'.

 

המושג "חשבון הנפש" בתורת רבנו בחיי

אם כן, מהו חשבון הנפש אותו מחדש רבנו בחיי? אקדים ואומר שבוודאי רבנו בחיי יקבל, ואף ידרוש, את חשבון הנפש כמו שהסברנו אותו עד עתה, אך בתוספת מדרגה משמעותית. 

נעיין בהגדרתו של רבנו בחיי למושג חשבון הנפש:

"חשבון הנפש הוא השתדלות האדם בענייני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו, כדי שידע בזה מה שיש לו, ומה שיש עליו, מן החובות"

חשבון הנפש הוא בחינה של האדם אם הוא מקיים את חובותיו כלפי בוראו. בפשטות אפשר להבין שהאדם חייב לבוראו,  ועליו לבדוק את מילוי חובותיו. אפשר לצפות שרבנו בחיי יקרא לאדם לבחון את מעשיו, הטובים הם אם רעים, ולתקנם. בקריאה פשוטה, אין זה שונה באופן מהותי ממה שראינו עד כה.

בפרק השלישי רבנו בחיי מביא שלושים אופנים של חשבון נפש. לדעתי, מעיון בהם עולה תודעה חדשה באדם העורך חשבון נפש. עד עכשיו ראינו חשבון נפש שכולו מכוון פנימה, כלומר על האדם להביט לתוכו טוב טוב ולבחון את מעשיו, ולעומת זאת רבנו בחיי מחדש חשבון נפש שפונה החוצה. מטרתו איננה לבחון את המעשים, אלא לבנות תודעה כלשהי על ידי התבוננות בדברים מסוימים, שמתוכה יתעלה האדם ממילא ובוודאי ישתפרו מעשיו.    

נעיין בארבעת האופנים הראשונים אותם מונה רבנו בחיי.                                                     

הראשון - כשיסתכל האדם בעניין עצמו ויחשוב בתחילת הוויתו, ויציאתו מלא מציאה אל מציאה, והעתקתו מאין ליש, ללא יתרון שקדם לו, אך חסד אלוהים וטובו ונדבתו. ויראה בשכלו כי הוא חשוב בעניינו ונישא במדרגתו ומעולה במתכונתו מן הבהמה והצמח והמוצק - יתחייב להודות לבוראו יתברך.

השני - חשבון האדם עם נפשו בגודל טובות האלוהים עליו, בחיבור גופו והשלמת צורתו ומהותו ותבנית אבריו, והוצאתו מבטן אמו ביכולתו יתברך, והכנת טרפו קודם לזה ואחריו כפי הראוי לו, וכשיעור צורכו חסד מאלוהיו עליו.  ויחשוב בנפשו: אילו היה חסר בתחילת בריאתו מבלי עיניים או ידים או רגלים, ויהיה ביכולת אדם לעשותם לו עד שיהיה גופו שלם בהם, היאך תהיה הודאתו לו ושבחו והימשכו למצוותו והידבקו בעבודתו. וכפי זה צריך שיימשך אחר בוראו יתברך, אשר תיקן גופו והשלים אבריו כולם בתכלית השלישי - חשבון האדם עם נפשו והסתכלו בגודל טובות האלוהים עליו, במה שהועילו מן השכל וההכרה, עם הרבה מידות טובות וחמודות ונכבדות יש לו בהם יתרון על החיים שאינם מדברים. הרביעי - חשבונו עם נפשו בגודל טובות האלוהים עליו, בהערתו אל מה שיש בו חיותו בשני העולמים בתורה נכבדת נאמנה, להסיר עיוורונו, ולבער סיכלותו, ולהאיר עיניו, ולהקריבו אל רצון אלוהיו. ותודיענו אמיתת בוראו מה שהוא חייב לו, אשר בו תשלם הצלחתו בשני העולמים.

רבנו בחיי מציין כאן ארבעה חסדים עצומים שעשה איתנו בוראנו – א. בריאה יש מאין; ב. בריאת היכולת הפיזית הנצרכת לחיות בצורה שלמה; ג. מעלה שכלית על שאר הבריות - אשר גם היא מאפשרת לחיות בצורה שלמה; ד. נתינת תורה המאפשרת לחיות בצורה הראויה בעולם הזה וממילא מביאה לחיי העולם הבא.

על ידי התבוננות האדם בארבעת הדברים הללו, הוא בונה תודעה של מחויבות והודאה כלפי ה', שתעוררו למלא את חובותיו כלפיו בצורה שלמה. מובן שככל שהאדם מחזק תודעה זו - עליו לבחון את מעשיו לאורה, אולם השלב הראשון בחשבון נפש הוא התבוננות ובניית תודעה שממילא תביא לבירור עצמי. כשאדם מבין שהוא חי בעולם גדול, בפלא עצום, הוא איננו יכול שלא לשאול את עצמו במה הוא יכול להשתפר, אך זה יבוא כשלב שני שקורה מאליו. רבנו בחיי איננו כותב דבר מסוים שיש לתקן באופני חשבון הנפש הללו. בהמשך נראה שיש אופנים שבהם הוא בהחלט דורש בחינה ותיקון.

ארבעת האופנים הללו מציגים פן אחד של חשבון הנפש, פן שטרם נתקלנו בו עד כה.  עורך חשבון הנפש מביט בתחילה החוצה, התנועה הנפשית שלו היא התבוננות בגדלות ה', שתפקידה לבנות תודעת חובה באדם. לדעתי זהו חידוש של רבנו בחיי במושג חשבון הנפש, מכיוון שבדרך כלל אנו לא תופסים אותו כך.                                                                                                                       בוודאי שרבנו בחיי דורש גם חשבון נפש שעיקרו התבוננות פנימה ובחינה של האדם את מידותיו וקלקוליו, אך כשלב נוסף.

 

נראה עוד כמה מאופני חשבון הנפש.

השבעה עשר - השתכלותו בעת שתטה נפשו לחברת בני אדם, ולהשתעשע בהם במעלות הבדידות והפרידה מבני אדם, וברוע חברת כסיליהם מבלי דוחק שיביאנו לכך..

והחמישה ועשרים - שיחשוב עם נפשו על מה ששקע בה מאהבת העולם הזה, והגברת תאוותיה על אהבת העולם הבא. וישתדל להוציא אהבת העולם הזה מלבו, ולהגביר אהבת העולם הבא עליה, בהסתכלו באחרית שני העולמים, ומה שיהיה סוף עניינו בשני המעונים. וישתדל להרחיק אהבת העולם הזה מליבו, ולקיים בו אהבת העולם הבא תמיד.

בשני אופני חשבון הנפש אלו, על האדם לבחון עצמו בדברים מעשיים. האופן הי"ז קורא לאדם לבחון את הימשכותו אחר החברה, מזהיר מפני הסכנות הנמצאות בחיי חברה ומנגד מבהיר את מעלת הבדידות. האופן הכ"ה קורא לאדם לבחון עצמו כמה נמשך הוא בלבו אחרי העולם הזה, לתקן שקיעה זו בעולם ולהגביר את אהבת העולם הבא. באופני חשבון הנפש הללו השלב הראשון הוא הבדיקה וחיפוש הקלקולים.

לדעתי, חשבון הנפש שהוזכר בתחילה – ה"כללי" - הוא חשבון הנפש שמוצג בשני האופנים הללו. האדם בודק את עצמו אם נהג בצורה הראויה או לא.                                                  אנסה לחדד דבריי בעזרת שתי דוגמאות. דוגמה ראשונה: ילד נרדם בשיעור וננזף ע"י המורה בקריאה לערוך חשבון נפש. על פי הדגם הראשון של חשבון הנפש נתרגם את הקריאה כך - המורה טוען בפני הילד שעשה דבר לא בסדר, והוא לאור מדד אובייקטיבי או סובייקטיבי יבחן עצמו ויבדוק אם הוא לא בסדר. על פי הדגם השני, של רבנו בחיי, כדי שהמורה יקרא לילד לערוך חשבון נפש, אין הוא צריך להירדם ובוודאי שאין זו נזיפה. על הילד, מעצם היותו תלמיד בכיתה הזו, בבית ספר הזה, עם ספרי הלימוד החדשים והקלמר שקיבל מסבתא, מוטלת החובה לערוך חשבון נפש ולבחון את מעשיו לאור מה שזכה. זהו חשבון נפש של לכתחילה ולא של בדיעבד. זהו חשבון נפש יומיומי ולא של חזרה בתשובה וכו'. דוגמה נוספת: לוחמי מלחמת לבנון השנייה קראו לממשלת אולמרט לערוך חשבון נפש. כוונתם בוודאי הייתה  שהממשלה תשאל את עצמה שאלות נוקבות - האם צדקנו בהחלטה להילחם? האם צדקנו בהחלטה להפסיק? האם תפקדנו כמו שצריך? לו רבנו בחיי היה לוחם, ודאי שהוא היה דורש את הדרישות הללו, אך לפני כן הוא היה מעלה דרישות נוספות. הוא היה דורש משרי הממשלה להביט בזכות העצומה שלהם לכהן בממשלה, בארץ ישראל, במדינה שנוצרה יש מאין, שמתפקדת כמו שצריך, עם צבא חזק וכדומה. לאור כל זאת עליהם לעשות את מעשיהם ובוודאי גם לבחון אותם, אך בכל רגע יש לעשות זאת.                                                                                                                                                         בשתי הדוגמאות הללו בניית התודעה קודמת לבחינת המעשים.

 

לדעתי תפיסת חשבון הנפש שראינו ברבנו בחיי מנהירה באור חדש את המושג. רבנו בחיי, שחי לפני מאות שנים, הוא זה שיכול להשיב לחשבון הנפש את הרלוונטיות שלו ואת המוטיבציה לעשותו. החידוש שחשבון נפש איננו מתקשר באופן אוטומטי עם חשבונאות ופנקסנות מעודד לעשותו, ומחליש במעט את הרתיעה הנלווית בדרך כלל למושג זה. ודאי שרבנו בחיי דורש בחינה אמתית של דרכינו בכל רגע, משימה בהחלט קשה - אך יחד עם זאת הוא קורא לנו להתבונן בגדלות הבורא, בחסדו עלינו, דבר שככל שנתמיד בו תתחזק תודעתנו וממילא יהיה יותר רצוי בעינינו לבחון את מעשינו.

 

 

וכך כותב רבנו בחיי בפרק הרביעי שכותרתו "לתועלת חשבון הנפש":

אך תועלת החשבון הנזכר, היא התולדה שמיילדת בנפש בעמידה על בירור מה שקדם לנו בשלושים אופני החשבון הנזכרים, והבנת ענייניהם וצרות מציאתם ואמיתת חיובם, והימשך הנפש לקבלם עליה כפי הכרתה בהם, והשבתם ברעיוניה.  ואז, אחי, תתילד בנפשך תולדה מעולה ורמה, תלמד ממנה כל המידות הטובות, ותגיע בה אל כל החמודות. והיא זכות עצם הנפש מקדרות הסכלות ואור הביטחון המסיר חשכת הספק אשר בלבבך. וכבר ידעת כי כפי בירור ההקדמות, ורוב מספרם ויושר סידורם, תהיה התולדה הנולדת מהם בבירורה וחשיבות מעלתה.

חשבון נפש אמתי, על שני אופניו, משנה את האדם בצורה מהותית. אדם שבנה בעצמו תודעה של הכרה בחסד ה' העצום המורעף עליו, ולאורה בוחן הוא את מעשיו, באמת ירצה לבחון כל מעשה ומעשה שלו. חשבון הנפש שלו אינו מגיע מדרישה חיצונית ומעיקה, מהרגשת הכרח, אלא מרצון פנימי וכן להגיע לדרגה הכי גבוהה שהוא יכול. חשבון נפש שכזה בא כחלק משטף החיים, נוגע הוא באדם, האדם חפץ בו ומתקדם על ידו. ודאי שכאשר חשבון הנפש איננו נתפס כמעיק ומנוכר, אלא כפעולה שכמעט ואי אפשר להימנע מלעשותה באופן טבעי, הוא יהיה משמעותי ורלוונטי. חשבון נפש שכזה עושה חשבון נפש לתפיסה הרגילה של חשבון הנפש, וגואל אותה מן הניכור והמועקה שמלווים אצל רבים לחשבון הנפש.

ויהי רצון שכשם שגמל ה' חסדו עליי לכתוב מאמר זה, כן יגמלני להתבונן בשאר חסדיו עלינו ומתוך כך יעורר בי אהבתו ויראתו.   

 

 

בית המדרש