ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

למה ה´ צריך את משה?

ע"י: מתן בלוך

אחת הסוגיות המעניינות (לענ"ד, כמובן) שלמדנו בזמן חורף היא סוגיית השליחות בהלכה. אחד המקורות העיקריים ללימוד דיני שליחות מן התורה הוא קורבן הפסח: " אמר ר' יהושע בן קרחה: 'ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים' (שמות י"ב), וכי כל הקהל כולן שוחטין? והלא אינו שוחט אלא אחד! אלא מכאן ששלוחו של אדם כמותו" (תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ"א: וכן מופיע במכילתא ובירושלמי). שחיטת
הקורבן היא, לפי לימוד זה, מעשה השליחות הקלאסי שבו השוחט מייצג כשליח את כל בני החבורה. מדובר בשליחות שהיא בעיקרה טכנית: "וכי כל הקהל כולן שוחטין?!", הרי בלתי אפשרי שהקורבן ישחט ע"י יותר מאדם אחד! הצורך מוביל את התורה לאפשר את עשיית מצוות השחיטה גם בדרך של שליחות.

הרב סולובייצ'יק, במאמרו "משה והגאולה" בספר "זמן חירותנו", דן במערכת היחסים בין ה' למשה במהלך גאולת ישראל ממצרים ומגדיר גם אותה כשליחות. אם נצעד על פי ההגדרה שנתנו למושג השליחות בפסקה הקודמת, נגיע לתוצאה שאותה לא נוכל לאפשר: לקב"ה היה, לכאורה, קושי טכני כלשהו שמנע ממנו לגאול את עם ישראל בעצמו, ואילץ אותו להעזר בשירותיו המוצלחים של משה רבינו! מעבר לקושי האמוני בהסבר זה, הוא גם בלתי מתקבל על דעתו של כל מי שמעיין לרגע בפסוקים.[1] במכת ברד לדוגמה מתואר: "וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת מַטֵּהוּ עַל הַשָּׁמַיִם וה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ אָרְצָה וַיַּמְטֵר ה' בָּרָד עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות פרק ט פס' כ"ג). אמנם משה מבצע פעולה, אבל בודאי שה' אינו סביל ביחס למעשיו של משה או תלוי בהם. יחסים דומים ניתן לראות גם בשאר המכות.

אם כן, נדרשים אנו להגדיר סוג אחר של שליחות, וכך אכן עושה הרב סולובייצ'יק. זוהי אינה שליחות משפטית רגילה שבה צורך טכני גורם לאדם אחד לבצע פעולה בשם אדם אחר. בשליחות שכזו מתחייב קשר עמוק בין המשלח לשליח - קשר אישי וגם מטרה משותפת. הרב סולובייצ'יק מרחיב ממאוד בעומק הזיקה והפתיחות הקיימת בין שני אנשים אלה, וטוען שאם שני בני אדם עומדים בתנאים האלה אזי "מנקודת מבטה של ההלכה מעמידים שני אנשים אלו זהות משותפת אחת" ("זמן חירותנו", "משה והגאולה", עמ' 126[2]).  אדם פועל בשמו של חברו גם כאשר אין לחבר קושי מעשי לבצע את המשימה לבדו, גם כאשר הוא נוכח ברגע הפעולה.

הסבר שכזה שופך אור חדש על שליחותו של משה רבינו: על פי הגדרה זו, יצר הקב"ה את מקומו של משה בגאולה לא בגלל קשיים פרקטיים אלא כבניית שותפות עמוקה ותשתיתית של עם ישראל בתהליך גאולתו. אבל בעיני, ההסבר שופך גם אור חדש על כל מוסד השליחות. בספר "טוב ראי", חידושי הראי"ה על הש"ס, מובא על סוגיית שליחות קטע מתוך דרשת הרב קוק לפרשת "לך לך": "מקור השליחות הוא מקור הכלליות והערבות שבישראל...להתחברות לא יכולים להגיע בלי קדושת מצוות הברית, חותם היהדות, ובלי קדושת א"י, מקור המצוות ומקור הנבואה"[3]. לכאורה מדובר כאן בשליחות העונה להגדרה השניה שהביא הרב סולובייצ'יק, אלא שכהוכחה לטענתו לא מביא הרב קוק את שליחותו של משה רבינו או שליחות אידאולוגית אחרת כלשהי אלא דווקא את אותה שליחות טכנית-משפטית של קורבן פסח לפי ר' יהושע בן קרחה! לפי הרב קוק, כל שליחות – ותהא השליחות פשוטה וחסרת משמעות ככל שתהא – עומדת על אותם יחסי קירבה עמוקים, "קדושים"[4].

בתוך סיפור יציאת מצרים אנחנו רואים שתי דרכים שונות של שיתוף פעולה, שלכאורה אין ביניהן כל קשר: יחסים פורמליים, יבשים ורשמיים, הנובעים בכורח מציאותי, ושיתוף פעולה הנובע מקשר חזק ומשמעותי. אלא שעיון מעמיק יותר יראה כי כל שיתוף פעולה בין בני אדם עומד בבסיסו על הזיקה החזקה והיסודית שביניהם. בכל פעם שאנחנו פועלים למען מישהו, אנחנו מסתמכים על אותה הזיקה, על "הכלליות והערבות שבישראל". לתשומת ליבנו כשחבר מבקש טובה בבין הזמנים.




[1] אני מודה בעובדה שמי שהקושי הראשון לא מפריע לו כנראה שגם לא יוטרד מהקושי השני.


[2] הוצאת אוצר הרב. בהוצאת "ידיעות אחרונות" העימוד שונה.


[3] גם אני הופתעתי ושמחתי לגלות שקיים ספר כזה. "טוב ראי", עמ' צ"ט.


[4] רעיון דומה העלה הרב אבי במהלך לימוד הסוגיה.


 

 

בית המדרש