ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אבות פרק ד´ - "הוי ממעט בעסק"

ע"י: חיים אקשטיין

"הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך." (רבי מאיר, אבות פרק ד)

"הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה

והוי שפל רוח בפני כל אדם

ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך

ואם עמלת בתורה יש לו שכר הרבה ליתן לך."

(רבי מאיר, אבות פרק ד) 

 

האם לפנינו אמירה אחת, או אוסף של ארבע אמירות נפרדות? לא מן הנמנע שהאפשרות השנייה היא הנכונה, בפרט לאור המשפט השני שנראה שייך לנושא אחר. אולם אם נתבונן במילים המופיעות במשנה, ונחפש מילות מפתח שחוזרות על עצמן, נמצא חוטים מקשרים בין המשפט הראשון במשנה ובין השלישי והרביעי, שמחברים את המשנה להיות אחת.

ביטוי אחד שחוזר במשנה הוא צמד המילים מעט-הרבה. בטלים הרבה ושכר הרבה מול מיעוט בעסק. החזרה על המילה "הרבה" בשתי השורות האחרונות מלמד על משמעותה, וכיוון שכך, אפשר לשמוע את המילה "הרבה" גם ברקע של השורה הראשונה: מול הדרכתו של ר"מ עומדת האפשרות להרבות בעסק, על חשבון התורה.

בנוסף לציר המיעוט והריבוי שחורז את המשנה, יש גם מילות מפתח בכמה מהשורות. בשורה הראשונה מופיע העסק פעמיים, ובשורה השלישית הבטלה, שבמידה מסוימת הפכית לעסק. יש שני מיני עסקים: “עסק" סתמי ועיסוק בתורה. מהו העסק שעליו מדובר בחלק הראשון של המשפט? אולי זה כינוי למלאכה, והיא נקראת כאן "עסק" לשם משחק המילים, ואולי הכוונה לעצם ההתעסקות שאיננה עיסוק בתורה. מצבו של האדם כשהוא עסוק, טרוד, שקוע בענייני העולם, יהיו אשר יהיו. לפי ר' מאיר, האדם נדרש להיות כמה שפחות במצב תודעתי-נפשי כזה, ואת תכונת ההתעסקות ליישם בלימוד התורה. ייתכן שאי אפשר לא להיות עסוק: ראשו של האדם תמיד נמצא בתוך משהו, הוא טרוד מטבעו, השאלה היא רק במה ראשו ורובו יהיו מצויים.

מי שאינו הולך לפי ר"מ מופיע בשורה השלישית. יש בטלים הרבה כנגדו, וזה כנראה קשור לעובדה שהוא מרבה בעסק ולא ממעט. ריבוי גורר ריבוי: ככל שתהיה מצוי יותר בענייני העולם, כך תהיה פגיע יותר באותם עניינים. אולם ר"מ אינו נוקט בביטוי "הרבית בעסק" אלא ב"בטלת מן התורה", ובכך יוצר הקבלה נוספת – "בטלת מן התורה" מול "בטלים כנגדך”. שוב אפשר לדון אם מדובר בבטלים מסוימים – אנשים או כל מיני בלת"מים – או בעצם הביטול. כשהפכת את עצמך לאדם שמבטל, הכנסת את עצמך לעולם הביטול, שבו דברים שאמורים להתקיים נהרסים. ר"מ מחדש בכך שהוא מציב את מושג הביטול במקום ריבוי בעסק: נדמה לך שאתה מרבה בעסק, אבל באמת אתה בעיקר מבטל. הגדרתך הבסיסית בעולם איננה אדם שיוצר, עמל ומפתח, אלא דווקא כבטלן. לפני הכל עומדת העובדה שאינך לומד. חובת הלימוד תשתיתית ובסיסית, יותר מחובת המלאכה, ולכן גם ביטולה הוא בעיה תשתיתית יותר וקשה יותר בהשוואה לעיסוק במלאכה.

 

את מגמת דבריו של ר"מ מאירים דבריו בשלהי מסכת קידושין (לפי גירסת הבבלי, אם כי בתוספתא הם מובאים בשם רבי):

רבי מאיר אומר: לעולם ילמד אדם לבנו אומנות נקיה וקלה, ויבקש רחמים למי שהעושר והנכסים שלו. שאין עניות מן האומנות ואין עשירות מן האומנות, אלא למי שהעושר שלו, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב נאום ד' צבא-ות. (קידושין פב ע"ב)

ר' מאיר אינו אומר לאדם לנטוש את המלאכה; אדרבה, חשוב ללמוד מקצוע. אולם הבחירה בקלות העבודה כאחד משני הקריטריונים המרכזיים לבחירת מקצוע, משמעותה שאסור לתת לעבודה להשתלט על החיים. היא צריכה לתפוס מקום מסוים, נישה מוגדרת בחיים, שלא תהיה מרכזית מדי. שלח את ידך בעסק – אבל הווי ממעט בו, ועסוק בתורה.

גם אם ר"מ אינו אומר זאת במפורש, ייתכן שדווקא שמירה על שפיות בעבודה, וצמצום ממד העיסוק והטרדה סביבה, יכולה להביא ברכה בעמל.

 

 

 

בית המדרש