ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

אבות פרק ה´- "בעשרה מאמרות"

ע"י: חיים אקשטיין

"בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות, אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות." (אבות פרק ה´, סתם משנה)

"בעשרה מאמרות נברא העולם. 

ומה תלמוד לומר, והלא במאמר אחד יכול להבראות,

אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות,

ולתן שכר טוב לצדיקים שמקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות."

(אבות פרק ה', סתם משנה) 

 

המשנה "בעשרה מאמרות" פותחת סדרה של משניות כמותיות, שהראשונות בהן סובבות סביב המספר עשר. העיסוק בכמות דורש הסבר – האם יש הבדל איכותי בין עולם שנברא בעשרה מאמרות לעולם שנברא במאמר אחד? עד כמה זה משנה שמאדם עד נח היו עשרה דורות ולא שמונה או תשעה? בנוסף לשאלות על כל המשניות הללו, במשנה שלנו יש גם קושיה מחשבתית: האמנם אלה השיקולים של הקב"ה בבריאת העולם – איך להעניש את הרשעים כמה שיותר? הפירוש הרווח למשנה הוא שעולם שנברא בכמה מאמרים ולא במאמר אחד הוא עולם גדול יותר או מושקע יותר (עיין למשל ברש"י וברבנו יונה), אך פירוש זה אינו עונה לא על שאלת השאלה הכמותית ולא על הקושיה המחשבתית. עדיין לא ברור מה העניין דווקא בעשר ולא בפחות מכך, ולמה לא לברוא עולם מושקע פחות ולהקל מסבלם של החוטאים.

כשרוצים להבין משמעותם של מספרים, המומלץ ביותר הוא ללכת למהר"ל. כמי שדגל בכך שלכל פרט בדברי חז"ל יש משמעות, המהר"ל נדרש במקומות רבים להסביר מדוע בחרו חז"ל במספר זה ולא באחר, וגם בפרק שלנו הוא מסביר את משמעות המספר עשר. הסבר זה מופיע גם במקום אחר מלבד הפירוש על אבות, מקום שנחשב ליסודי במשנת המהר"ל – הפרק הפותח את "נתיב התורה". המהר"ל מסביר שהמספר עשר הוא המספר היסודי ביותר שמורכב מפרטים – עד אליו כל המספרים בודדים ונפרדים, ועשר הוא כבר יחידה מספרית אחת. לכן המהר"ל מזהה את המספר עשר עם הסדר. העולם נברא בסדר מסוים, והתורה מודיעה לנו כיצד לשמור עליו – כל חריגה שלנו ממה שכתוב בתורה משבש את כל ההרמוניה בבריאה. פירוש זה על המהר"ל מתרץ היטב את השאלה הראשונה, שבגללה פנינו דווקא אליו, אך הקושיה השניה עדיין קשה במקצת. נראה שלפי המהר"ל "להיפרע" ו"ליתן שכר טוב" אינם תיאורי תכלית אלא תיאור המציאות המסודרת ומה שנגזר ממנה, ולפי זה הקושיה על שיקולי השכר והעונש אינה מתחילה.

כשרוצים לברר מדוע נברא העולם על פי מודל של שכר ועונש, אחת האפשרויות המומלצות היא ללכת לרמח"ל, שהרחיב רבות בעניין. עיקר שיטתו הוא שהעולם נברא בכוונה עם צדדים טובים ורעים, שגוררים שכר ועונש בהתאמה, כדי שתהיה בחירה חופשית, שתאפשר לאדם לזכות בטובה האלוקית בזכות עצמו. שיטה זו תואמת את הסיפא של המשנה: העולם אכן נברא באופן כזה שיינתן בו שכר לצדיקים ועונש לרשעים. מה הקשר לאחד ועשרה? מסתבר שגם מספרים אלה תופסים מקום מרכזי במשנת הרמח"ל – לדבריו, תכלית העולם, שאליה נע כל מהלך ההיסטוריה, היא גילוי ייחודו של הקב"ה. העולם לא נברא אחד, כאמור הוא מורכב מהרבה פרטים, חיוביים ושליליים. ריבוי הפרטים קשור למספר עשר, כיוון שהוא מיוחס לעשר הספירות שמופיעות בעולם באופן חסר (“שבירת הכלים"), ובסוף התהליך הארוך של העולם הזה אמורה להגלות הזיקה של הכל לבורא האחד.

לעניות דעתי, הרמח"ל עונה לא רק על שתי השאלות, אלא גם על שאלה חזקה יותר, שאולי היא היא השאלה שבאה המשנה לברר: מדוע לא נברא העולם במאמר אחד, באופן אחדותי? מדוע יש חלוקה לימים שונים, הפרדה בין שמים, ארץ, מאורות וחיות (הפרדה זו היא הרי המשמעות המעשית הפשוטה של בריאה בעשרה מאמרות), ולא ישות אחת שכוללת הכל? הרי הקב"ה אחד, ומאחד אמור לצאת דבר אחד (קושיה זו העסיקה את כל הפילוסופים בימי הביניים, ביהדות ומחוצה לה) ולא פרטים מרובים! העולם מורכב מכל כך הרבה דברים, היחס של כולם לא-ל האחד אינו גלוי, וזה מה שהביא לעבודת אלילים – פולחן לכל כוח בפני עצמו במקום ליסוד האחד של כל הכוחות! אז למה עולם של ריבוי ולא של אחדות? אומר הרמח"ל: אכן, העולם המושלם הוא עולם אחדותי, אך הקב"ה בחר בעולם של בחירה חופשית, עולם של עבודה, עולם שבו אפשר לטעות ולנתק בין המאמרות, אך מי שישכיל לקיים את העולם באופן המאחד אותו – יזכה לשכר הטוב האמתי.

 

במובן מסוים, כיוון זה הפוך מהכיוון של המהר"ל, שהרי אצל המהר"ל המספר עשר היה ביטוי לסדר ולאחדות, ולא לריבוי; אולם נראה יותר שדווקא זה עומק דבריו. העולם לא נברא במאמר אחד – גילוי אלוקי מושלם, אך גם לא בשלושה, שבעה או שמונים ותשעה מאמרות – כאוס מוחלט, אלא בעשרה מאמרות. פרטים רבים ושונים שיש ביניהם חוט מקשר, יש להם סדר אחד. בעולם כזה, מטרתנו היא ללכת על פי הסדר הזה, לקיים את ההרמוניה בין הפרטים כפי שמדריכה אותנו התורה, ובכך לגלות את האחד שבבסיס העשרת. ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

 

 

 

בית המדרש