ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

"רות נקנית..."

ע"י: אלון מס

מגילת רות ופרק א´ במסכת קידושין. פורסם בפתיחתא כ´, תשע"ד.

ראשי פרקים

א.פתיחת מסכת קידושין

ב.קניין אישה בתנ"ך

ג.יחסי רות ובועז במגילת רות

  1.פרק ב'

  2.פרק ג'

  3.פרק ד'

ד.יישוב הפער על ידי המפרשים

ה.מבנה הסיפור במגילה

ו.מהמגילה למשנה

ז.סיכום

 

א.פתיחת מסכת קידושין

מסכת 'קידושין' – שעניינה יצירת הקשר בין איש ואישה - נפתחת בצורה מפתיעה. הפרק הפותח את המסכת, בשונה משלושת הפרקים האחרים, עוסק בנושאים כלליים שאינם קשורים במישרין לקידושין. מקריאת הפרק ניתן לראות כי הוא מורכב משני חלקים עיקריים: החלק הראשון עוסק בקניינים השונים של האדם, והחלק השני במצוות. אנו נתייחס רק לחלק הראשון. נביא אותו בקיצור, בכותרות:

 

האשה נקנית... היבמה נקנית... עבד עברי נקנה... אמה העבריה שנקנית... הנרצע נקנה... עבד כנעני נקנה... בהמה גסה נקנית... והדקה... נכסים שיש להם אחריות נקנין... ושאין להם אחריות...

קידושין א, א-ו

 

פתיחת המסכת בסקירת קנייניו השונים של האדם מעוררת מספר שאלות. מדוע רבי בחר לעסוק בנושא הרחב של הקניינים דווקא במסכת קידושין, ואף פתח בו? מהי המשמעות של הצבת הקשר בין איש ואישה לצד רכוש האדם, ברשימה אחת? מדוע רבי ביטא את הקשר בין איש ואישה בלשון 'קניין'?

שאלות אלו, בווריאציות שונות, היוו חלק מהשאלות שהעסיקו את לומדי המשנה בדורות האחרונים[1]. אנו נלך בדרכם וננסה להציע כיוון נוסף.

 

ב.קניין אישה בתנ"ך

נתחיל את דרכנו בתנ"ך, בניסיון למצוא פסוקים עליהם המשנה מתבססת. המשנה פותחת במילים 'האשה נקנית'. השורש ק.נ.ה מופיע בהקשרים רבים ושונים בתנ"ך, אולם פעם אחת בלבד הוא מתייחס לאישה. ניתן להסתכל על כך גם מהכיוון השני: מתוך כל הפעמים בתנ"ך בהם מתוארים נישואין, פעם אחת בלבד התנ"ך משתמש בלשון קניין. אותו מקום יחידי בו המילים 'קניין' ו'אשה' נפגשות הוא מגילת רות:

 

וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם:

רות ד, י

 

עובדה זו מצביעה על סבירות גבוהה לקיומו של קשר מכוון בין המשנה לפסוק זה בתנ"ך. כדי לבדוק אפשרות זו נעיין בהקשר בו מופיע הפסוק, וננסה לבחון האם מעבר לקשר הלשוני המובהק קיים גם קשר תוכני. במאמר ננסה להוכיח שקשר כזה אכן קיים, ואף ננסה לענות דרכו על השאלות שעלו בנוגע למשמעות האופן בו נפתחה המסכת.

 

ג.יחסי רות ובועז במגילת רות

בשלב זה נניח את המשנה, ונלמד את ההקשר בו מופיע הפסוק באופן מנותק ועצמאי - המגילה. בלימוד המגילה נעקוב אחר אופי הקשר בין בועז לרות. לימוד הפסוקים תוך שימת לב לטיב הקשר, מעלה כי קיים פער עמוק בין האופן בו הוא מצטייר בפרקים ב'-ג', לבין האופן בו הוא מצטייר בפרק ד'.

 

1.פרק ב'

תחילת היכרותם של בועז ורות מתרחשת בשדה של בועז. רות, הנערה הענייה, מגיעה לשדה ומתחילה ללקט שיבולים. כאשר בועז מגיע, הוא מבחין בה ושואל אחד מפועליו הקוצרים עליה. לאחר שהלה מספר לו מי היא, בועז פונה אליה ומתפתחת שיחה:

 

וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר...הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ. וְצָמִת וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים וְשָׁתִית...וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ וַתִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה וַתֹּאמֶר אֵלָיו מַדּוּעַ מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ...וַיַּעַן בֹּעַז וַיֹּאמֶר לָהּ הֻגֵּד הֻגַּד לִי כֹּל אֲשֶׁר עָשִׂית...וַתֵּלְכִי אֶל עַם אֲשֶׁר לֹא יָדַעַתְּ תְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם: יְשַׁלֵּם ה' פָּעֳלֵךְ וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱ-לֹהי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו:

רות ב, ח-יב

 

מאוחר יותר באותו יום, בזמן שהקוצרים יוצאים להפסקת אוכל, בועז שוב פונה אל רות ומזמין אותה להצטרף לארוחה:

וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ וַתֵּשֶׁב מִצַּד הַקּוֹצְרִים וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי וַתֹּאכַל וַתִּשְׂבַּע וַתֹּתַר:

שם, יד

 

לאחר הארוחה, בועז מורה לנעריו הקוצרים להתייחס לרות באופן מיוחד:

 

וַתָּקָם לְלַקֵּט וַיְצַו בֹּעַז אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר גַּם בֵּין הָעֳמָרִים תְּלַקֵּט וְלֹא תַכְלִימוּהָ: וְגַם שֹׁל תָּשֹׁלּוּ לָהּ מִן הַצְּבָתִים וַעֲזַבְתֶּם וְלִקְּטָה וְלֹא תִגְעֲרוּ בָהּ:

שם, טו

 

כאשר רות חוזרת הביתה לנעמי, היא מספרת פרט נוסף שנאמר לה על ידי בועז:

 

... אָמַר אֵלַי עִם הַנְּעָרִים אֲשֶׁר לִי תִּדְבָּקִין עַד אִם כִּלּוּ אֵת כָּל הַקָּצִיר אֲשֶׁר לִי... וַתִּדְבַּק בְּנַעֲרוֹת בֹּעַז לְלַקֵּט עַד כְּלוֹת קְצִיר הַשְּׂעֹרִים וּקְצִיר הַחִטִּים וַתֵּשֶׁב אֶת חֲמוֹתָהּ:

שם, כא-כג

 

במשך פרק זמן שיש להניח שארך כמה חודשים,[2] רות נמצאת בשדה של בועז ומלקטת תבואה. כבר במפגש הראשון ביניהם בועז מביע את הערכתו הרבה כלפי אישיותה ומעשיה, ומברך אותה. בנוסף, הוא עוזר לה תקופה ממושכת מתוך התחשבות ודאגה - מעל פני השטח ומאחורי הקלעים: הוא קורא לה לסעוד איתו ועם הקוצרים, מעניק לה חסות והגנה (פיזית ומילולית) מפניהם, ואף מצווה אותם להפיל בכוונה חלק מהתבואה בשבילה. רות, מצדה, לא מבינה עבור מה היא זוכה ליחס אישי ומועדף שכזה, כפי שניכר מתגובותיה. היא אסירת תודה לבועז על רגישותו והתחשבותו המיוחדת בה.

 

2.פרק ג'

לאחר שנגמרת תקופת הקציר, נעמי מדריכה את רות להעביר את הקשר שלה עם בועז 'שלב אחד קדימה':

וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי חֲמוֹתָהּ בִּתִּי הֲלֹא אֲבַקֶּשׁ לָךְ מָנוֹחַ אֲשֶׁר יִיטַב לָךְ...הִנֵּה הוּא זֹרֶה אֶת גֹּרֶן הַשְּׂעֹרִים הַלָּיְלָה: וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ עָלַיִךְ וְיָרַדְתְּ הַגֹּרֶן...וּבָאת וְגִלִּית מַרְגְּלֹתָיו וְשָׁכָבְתְּ...וַיֹּאכַל בֹּעַז וַיֵּשְׁתְּ וַיִּיטַב לִבּוֹ וַיָּבֹא לִשְׁכַּב בִּקְצֵה הָעֲרֵמָה וַתָּבֹא בַלָּט וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב:

רות ג, א-ז

הפסוקים לא מתארים במפורש איזו התרחשות עומדת על הפרק, אך בהחלט רומזים לה. הטיפוח הגופני, הרחיצה[3] והשימוש בפעלים 'גלה' ו'שכב',[4] מורים על כך שרות אמורה להינשא לבועז בגורן על ידי ביאה. לכאורה, זוהי דרך לגיטימית מבחינה דתית, ועל כך גם מצביע המדרש המתאר את ההתמודדות הקשה הניצבת לפתחו של בועז, כאשר הוא מתעורר משנתו באמצע הלילה:

"וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת וְהִנֵּה אִשָּׁה שֹׁכֶבֶת מַרְגְּלֹתָיו: וַיֹּאמֶר מִי אָתְּ" - אמר לה מה את, רוח או אשה? אמרה לו אשה. אמר לה פנויה או אשת איש? אמרה לו פנויה. אמר לה טהורה או טמאה? אמרה לו טהורה. אמר ר' יודן כל אותו הלילה היה יצרו מקטרגו ואומר את פנוי ומבקש אשה, והיא פנויה ומבקשת איש, עמוד ובעלה ותהי לך לאשה!

רות רבה, פרשה ו

בקשתה של רות מבועז "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ" (רות ג, ט) משמעותה הצעת נישואין[5]על ידי ביאה[6]. אך בועז - רוח אחרת היתה עימו.

וַיֹּאמֶר בְּרוּכָה אַתְּ לַה' בִּתִּי הֵיטַבְתְּ חַסְדֵּךְ הָאַחֲרוֹן מִן הָרִאשׁוֹן...וְעַתָּה בִּתִּי אַל תִּירְאִי כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמְרִי אֶעֱשֶׂה לָּךְ...וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי: לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה' שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר:

רות ג, י-יג

בועז אינו נענה להצעתה של רות. אולם, הסיבה לכך איננה חוסר רצונו בה. אדרבה, בדבריו ניכר כי ההיפך הוא הנכון: הוא מברך אותה, משבח אותה על החסד שהיא עושה, קורא לה בכינוי החיבה והקרבה "בתי", מרגיע אותה ומבטיח שיעשה לה כל מה שתרצה. נראה מדבריו שהבעיה היחידה היא שיש 'גואל' קרוב ממנו, וכפי שעולה מהקשר הדברים הוא מתייחס אליו כאל מכשול שמונע ממנו לקיים את שהיה רוצה. מסיבה זו, הוא מתחייב שבמידה ואותו 'גואל' לא ירצה להינשא לרות, יעשה זאת הוא בעצמו.

 

3.פרק ד'

אולם, כשמגיע היום ובועז ניגש לטפל בעניין, מצטיירת תמונה שונה לחלוטין. בפרק ד' רות נדחקת למקום שולי ואגבי. היחס האינטימי ביניהם, כפי שתואר בפרקים ב'-ג', נעלם כלא היה.

בשלב הראשון, בועז מדבר עם הגואל על שדה כלשהו שנעמי מכרה פעם (או מוכרת):

וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב: וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ

רות ד, ג-ד

היינו מצפים שבועז ידבר עם הגואל על רות, בהתאם לדבריו בלילה: "אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי", ובהתאם לכל מה שתואר בפרקים הקודמים. ד"ר יעל ציגלר[7] עומדת על חריגה זו: "למרבה ההפתעה דבריו הראשונים של בעז אינם מתמקדים בנישואיה של רות. בניגוד לציפיות, בעז מתייחס לדבר שהמגילה כלל לא דיברה עליו עדיין: שדהו של אלימלך".

הצעת השדה עומדת בפני עצמה, ומוצגת לאותו גואל כדבר היחידי. רק אחרי שהגואל מסכים לעסקה, בועז מכניס את רות לתמונה ב'אותיות הקטנות': יחד עם השדה תיקנה גם רות. כידוע, בעקבות תוספת זו הגואל חוזר בו ומוותר על העסקה.

מאחר שהגואל וויתר על זכותו וקדימותו בגאולה, הדבר עובר לידיים של בועז. בועז מממש את זכותו ומבצע את הגאולה. במהלך הטקס, הוא מסביר את הנעשה לנוכחים:

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי: וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה...

שם, ט-י

בדומה לדבריו הקודמים, בועז חוזר ומציג את רות כקניין משני לקניין המרכזי. יותר מזה: בהצגת הקניין לגואל הוצגו שני דברים עצמאיים, כאשר קניין האחד (השדה) גורר איתו את קניין השני (רות). ואילו כעת הקניין המדובר הוא קניין "כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן",[8] ובתוך קניין זה 'מובלעת' גם רות, ומהווה למעשה פריט נוסף מכלל הרכוש של אלימלך ומשפחתו. נדמה כאילו נעלם הרצון של בועז באופן ייחודי ברות, והקשר שתואר ביניהם בפרקים הקודמים נשכח. כעת עיקר עניינו של בועז ממוקד בקניית כל הרכוש השייך לאלימלך ולמשפחתו.

 

המגמה שזיהינו בדבריו של בועז מחוזקת מכיוון נוסף. מלבד הפיכת רות לפריט מקניין רחב יותר, ההיקשרות אליה נעשית רק כאמצעי למטרה אחרת:

... אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ

שם, שם

בדבריו מפורש כי מטרת הנישואין עם רות היא הנצחת שמו של בעלה המת, מחלון, בקרב אחיו ומקומו, ולא מימוש הקשר האישי שהיה ביניהם.

בפרקים ב'-ג' לא מוזכר דבר וחצי דבר בנוגע לגאולת השדה של המשפחה או הנצחת שמו של מחלון. קשה מאד להניח שאלו דברים שהעסיקו את בועז. בפרקים הקודמים המגילה מדברת בשפה שונה לגמרי, ומתארת קשר אישי ובלתי אמצעי בין בועז לרות; קשר של הערכה, חיבה וחסד. אם כן, מאיפה הגיעו כל הקניינים המלווים את נישואיהם בפרק ד'?                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 

ד.יישוב הפער על ידי המפרשים

פרשנים וחוקרים שונים השלימו את הפער האמור ביחסי בועז ורות, בין המצטייר בפרקים ב'-ג' לפרק ד', על ידי הוספת פרטים לסיפור.

יש שטענו כי רות או נעמי יזמו את הקישור בין רות לשדה, ויצרו התנייה בין קניית השדה לנישואין עם רות.[9]אחרים הציעו שלפי החוק שהיה מקובל באותם זמנים, החובה המוטלת על אדם לקנות שדה אחוזה של קרוב משפחתו שנמכר, כוללת גם חובה להינשא לאישה שהיא נצר לאותה משפחה, כמעין הרחבה של מצוות ייבום.[10] אפשרות נוספת היא שאמנם לא מדובר בחובה המעוגנת בחוק, אך מכיוון שיש במעשה משולב זה מעלה מוסרית - השארת השדה בתוך המשפחה ונישואין עם אלמנת בעליו - בועז והגואל הסכימו לקבל על עצמם לנהוג לפי הנחייה זו, לפנים משורת הדין.[11]

כפי שראינו, נעשתה עבודה פרשנית במטרה להשלים את החוסר הקיים בין פרק ד' לשאר המגילה. מגוון האפשרויות השונות שהוצעו מחזק את טענתנו בנוגע לקפיצה ולמחסור בנתונים בין החלקים. אנו רוצים לתת את הדעת דווקא על עצם קיומה של הקפיצה, ולהניח שהיא נעשתה באופן מכוון. טענתנו היא שהמגילה יוצרת מעבר לא חלק בין שתי תמונות שונות. מעבר זה מדגיש לקורא את השוני הקיים בין שתי התמונות, ומזמין אותו להתבונן על שוני זה. לכן ננסה להתבונן במבט כולל על שתי התמונות הללו, ולהבין מה משמעותה של כל אחת.

 

ה.מבנה הסיפור במגילה

על פי המסופר במגילה, ניתן לסכם את הקשר של בועז ורות על ידי שלוש כותרות:

(1)    במשך מספר חודשים רות היתה בשדה של בועז, והתקיים ביניהם יחס אישי של חסד והערכה (פרק ב').

(2)    רות ניסתה להינשא לבועז על ידי ביאה חשאית בגורן, אך זו לא התממשה (פרק ג').

בועז נישא לרות בשילוב קניין שדה ורכוש של משפחתה, באופן פומבי, ובשימת דגש על המשכת המשפחה על ידי הנצחת מחלון (פרק ד').

התבוננות על שלושת החלקים מבחינת תפקידם במבנה הסיפור מראה כי חלק (א) הוא מעין סיפור רקע העומד בפני עצמו, ואילו חלקים (ב) ו(ג) מתחרים על אותה משבצת - הם מתארים שתי דרכים שונות אפשריות ליצירת קשר בין בועז לרות: בחלק (ב) מתוארת דרך להיקשרות הכוללת רק את הקשר עצמו והחיבור שבין בני הזוג, ואילו בחלק (ג) מתוארת היקשרות רחבה המשלבת מעגלים רבים נוספים - קרקע, רכוש והמשכיות המשפחה.[12]

 

ו.מהמגילה למשנה

סיפור המגילה מכריע בין שתי דרכים אלו, לטובת הדרך השנייה. נראה כי הכרעה זו מבוטאת גם על ידי המשנה, המציבה את קידושי האישה כפרט בתוך מכלול קנייניו של האדם.

כאשר אדם ניגש ללמוד מה היהדות אומרת על יצירת קשר בין איש ואישה, על ידי לימוד מסכת קידושין, יש דבר שעליו לדעת טרם הכניסה לפרטי ההלכות: קשר עם אישה איננו רק הקשר עצמו, אלא כניסה למערכת חיים שלמה וחדשה.

פתיחתה של מסכת קידושין ברשימת הקניינים מהווה מבוא עקרוני לנושא בו היא עוסקת. סקירת כל קנייני האדם מטמיעה את ההבנה שקשר עם אישה הוא קומתו הראשונה של בניין גבוה החובק את כל מעגלי חייו של האדם. משמעות הדבר היא שמרגע נישואיהם, האיש והאישה מתחילים לבנות את 'ממלכתם הקטנה' - בקרקע משותפת, עם נכסים ומטלטלין משלהם, עבדים ושפחות, צאן ובקר (ובימינו: עבודה וחשבון בנק).

בטענה זו אנו מניחים כי קנייניו של האדם - כל השייך לו עלי אדמות - מבטאים את מכלול חייו. לאור זאת, כדי לבטא את הדרישה שקשר בין איש לאישה יהיה מחובר למעגלי החיים כולם, יש להזכיר אותו לצד הקניינים כולם.

 

ייתכן שהיה ניתן לבטא רעיון זה בדרכים נוספות. אולם, נדמה שרבי התבסס על הקשבה רגישה ומדויקת לכתוב במגילה, וזו הביאה אותו לבחור בדרך זו.
כאשר בועז מתייחס לשדה אותו הוא קונה, הוא משתמש בשתי הגדרות שונות. מתוך שלוש התייחסויות לשדה, בשתיים הראשונות בועז מכנה את השדה בשמו - 'שדה': "וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ" (רות ד, ג), "וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי" (שם, ה). אולם בהתייחסות השלישית חלה חריגה משונה: "עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי" (שם, ט). כפי שהוצג עד כה, רות נקנית יחד עם השדה. אם כן, כדי לתאר את תהליך הקניין היה ראוי שבועז יאמר: "עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי את השדה אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ...'. במקום זאת, בועז מציין כי הוא קונה 'אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ'.
חריגה זו בתיאור השדה מעוררת מחשבה: אם הדבר שנקנה יחד עם רות הוא השדה, מדוע בועז מדבר על כל הקניינים? נדמה כי הכתוב עצמו רומז לקישור בין מכלול קנייני האדם לבין ההיקשרות לאישה. מגמה זו הורחבה במשנה, והגיעה לכלל מיצוי בהצבת האישה עם קנייני האדם, ופירוט כל סוגי הקניינים הקיימים.

 

ז.סיכום

פתיחת מסכת קידושין במילים 'האישה נקנית' מעוררת אי נוחות מסוימת בקרב הלומדים. במאמר הצענו להתחקות אחר שורשיו של ביטוי זה בתנ"ך. המקום היחיד בתנ"ך בו צירוף זה מופיע הוא במגילת רות, דבר המצביע על סבירות גבוהה לקשר מכוון. לימוד הפסוק בהקשרו העלה כי הוא מצוי בתוך מרחב המציג שני אופני היקשרות שונים לחלוטין בין בועז לרות. דרך אחת המוצגת להיקשרות בין האיש לאישה היא על ידי קיומו של החיבור ביניהם בלבד, ואילו הדרך השנייה כוללת היקשרות רחבה יותר, הנוגעת ברבדים נוספים בחיים - קרקע, קניינים, המשכיות משפחתית, ונעשית באופן פומבי. הפסוק איתו המשנה 'מתכתבת' לפי הצעתנו, מצוי בתוך הגישה השנייה, ומצביע בחריגתו הלשונית על דרך אפשרית לייצוג מגמתה של גישה זו: קישור הנישואין לכלל קנייניו של האדם. ניתן לתפוס את קנייני האדם כמייצגים את מכלול חייו בעולם, ואת הקישור לכל המעגלים הנוגעים אליו.[13]הצבת האישה יחד עם כל אלה מצביעה על תפיסה עמוקה כי קשר לאישה צריך להיות שזור בכל חייו של האדם, ולהוות את תחילת בניית 'ממלכתם' המשותפת.

מלבד הצבעה על פסוקים המלמדים עניין זה, המשנה בעצמה משקפת על ידי עריכתה את אותו רעיון. הרחבת נושא הקניינים על ידי סקירת כל סוגי הקניינים של האדם, וביניהם האישה, מבטאת את העיקרון שהקשר צריך להיות חלק ממערכת כוללת, ולא להסתכם בעצם קיומו של הקשר בלבד.

בפתיחת המאמר הצבנו את השאלה: מדוע רבי פתח את מסכת קידושין בסקירת כל סוגי הקניינים של האדם, והציב את האישה יחד איתם. לאור מסקנתנו, מטרתו היתה ללמד על משמעותם של הנישואין דווקא בהיותם תחילת בניית עולם שלם משותף. רבי, כביכול, מקדים ואומר לבא בשערי הקידושין: לפני שנצלול להלכות ולפרטי הדינים, עליך להבין מהי משמעות המציאות אליה אתה נכנס.[14]




[1].       משה הרשקוביץ, "מאמר מבוא למסכת קידושין ולסוגיות הקניינים", תורת ארץ ישראל - הוראת התלמוד במשנת הראי"ה, עמ' 170-131; נעם סמט, "והחוסה בי ינחל ארץ - עיונים במבנהו של הפרק הראשון במשנת קידושין", נטועים טו, עמ' 24-9; נתנאל לדרברג, "האישה נקנית בשלוש דרכים - שאלת עריכתן ועיצובן של המשניות בפרק הראשון של מסכת קידושין", שם, עמ'25 -42; אברהם וולפיש, "חקר עריכתו של פרק א' במשנת קידושין - מאין ולאן?", שם, עמ' 78-43; נעם זהר, "אנשים ונשים - בין קניין אישי לדירוג דתי", בסוד היצירה של ספרות חז"ל, עמ' 32-9.


[2].       המדרש מציע דרך לשער את אורך תקופה זו: "אמר ר' שמואל בר נחמן: מתחלת קציר שעורים עד כלות קציר החטים - שלשה חודשים" (רות רבה, ה).


[3].       האלשיך מסביר את הטיפוח הגופני והרחיצה כטבילה: "וְרָחַצְתְּ - שהוא טבילה" (אלשיך, רות ג, ג).


[4].       המילים "וְגִלִּית", "וְשָׁכָבְתְּ" הן בעלות קונוטציה של יחסי אישות; לדוגמה ויקרא כ, יא: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת-אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת-יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם".


[5].       כדברי רש"י: "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ - כנף בגדך לכסותי בטליתך והוא לשון נישואין". ביטוי זה מזכיר ביטוי מיחזקאל (טז, ח): "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ נְאֻם ה' א-לוהים וַתִּהְיִי לִי" (רות ג, ט).


[6].       יש בניסוח בקשה זו גם דברי גערה עדינים של רות בבועז, שהרי ברך אותה - "וּתְהִי מַשְׂכֻּרְתֵּךְ שְׁלֵמָה מֵעִם ה' אֱל-ֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בָּאת לַחֲסוֹת תַּחַת כְּנָפָיו". וכאילו אומרת לו רות - אל תזרוק את האחריות כלפי שמיא, פרוש אתה עלי את כנפך!


[7].       "מגילת רות: עניין הלכתי", בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון, http://torah.in/he1/?p=45065.


[8].       בהמשך נעסוק בעצם המעבר משדה בלבד ל"כל אשר לאלימלך וכל אשר לכליון ומחלון".


[9].       יעקב גיל מציע שנעמי יזמה קישור זה: "נעמי רצתה למכור את השדות של אלימלך ומחלון וכליון לגואל בתנאי שיגאל גם את רות, והקשר שבין גאולת השדה לבין נישואי רות לגואל היה המצאתה של נעמי (מגילת רות - חוקיה ומנהגיה, עמ' 153)". ד"ר יעל ציגלר מציעה, בעקבות פירוש רש"י, שרות היא שיזמה את הקישור: "רש"י: 'חמותי ואני צריכות למכור נחלתנו, ועתה עליך לקנות. קנה גם אותי עמה'...רות היא זו שמקשרת בין האחריות לקניית שדותיה של נעמי עם נישואים עימה ('גאולתה של רות', בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון, http://torah.in/he1/?p=44718)".


.[10]     הרמב"ן בפירושו לתורה מסביר שהייבום הוא רעיון קדום שהיה קיים עוד לפני מתן תורה. ייבום זה היה תקף גם למעגלים משפחתיים רחבים (בניגוד לייבום המופיע בתורה, התקף רק לאחי המת): "והיו החכמים הקדמונים קודם התורה יודעים כי יש תועלת...כי כל שארו הקרוב אליו ממשפחתו אשר הוא יורש נחלה יגיע ממנו תועלת...וחכמי ישראל הקדמונים מדעתם הענין הנכבד הזה, הנהיגו לפנים בישראל לעשות המעשה הזה בכל יורשי הנחלה...וקראו אותו גאולה, וזהו ענין בועז וטעם נעמי והשכנות" (רמב"ן בראשית, לח, ח). יש לשים לב כי כדי להגיע למערכת משפטית המחייבת את הנעשה במגילה יש צורך להוסיף חוק נוסף, השוזר את הייבום (הקדום) עם גאולת הנחלה.


.[11]     הרב יונתן גרוסמן: "דין התורה הבסיסי הינו רק המצע, שעל גביו באים המוסר והיושר אשר מחייבים חיבור בין גאולת הנחלה ובין הקמת שם המת על נחלתו ('פרק ד' - שם וגאולה', שיעורים במגילת רות, בית המדרש הוירטואלי - ישיבת הר עציון)".


.[12]     יש להעמיד ציר זה גם על ציר נוסף: הנישואין הנעשים באופן פרטי מתרחשים בסתר, והנישואין המשלבים מעגלים נוספים מתרחשים בפומבי.


[13].      תפיסה זו מושתת הן על סברא, והן על זיהוי המגמה העולה מן הפסוקים. בהסתכלות לאחור, תהליך החשיבה דרכו הגעתי לרעיון זה התבסס על ההנחה בדבר קיומו של קשר בין הפסוקים למשנה. בעקבות זאת חיפשתי באיזה אופן המגמה המיוצגת בפסוקים באה לידי ביטוי מתומצת באותו פסוק ספציפי אליו המשנה מפנה ("קניתי את כל אשר..."), ובהרחבה שלו על ידי המשנה (סקירת כל הקניינים).


[14].      הקדמה זו, לצערנו, רלוונטית מאד גם בימינו. קשרים רבים מתקיימים בין בני זוג באופן מזדמן ולא ממוסד, ללא שזירת הקשר בכל החיים. התנהלותה של החברה הדתית בכללותה בהקשר זה מציגה עולם שונה מהותית, בהיותה מתייחסת לקשר (במובנו המלא) אך ורק כחלק ממכלול החיים של הזוג, ולא באופן מנותק. דברינו נאמרים במישור המשמעות הרוחנית, ללא התייחסות לבעיות ההלכתיות הקיימות בדבר.


 

 

בית המדרש