ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

השינוי והשבירה

ע"י: תומר ברנט

תשובה שלמה אינה בהכרח כזו המחוללת את השינוי המהיר ביותר באדם. דווקא התשובה האיטית והמחושבת מביאה לתוצאות .

זמן אלול. זמן של שינוי, של התחדשות, של חיפוש עצמי. אך המילה הכי מזוהה עם הזמן הזה היא, כנראה, תשובה. כתלמיד שיעור א' (אפילו אם רק לזמן מועט), ההגעה לישיבה, יחד עם רגשות הפחד והחשש, לוותה בעיקר בהתרגשות ובהתלהבות. הנה! עומדת בפני ההזדמנות המושלמת לעשות תשובה מלאה, לבצע שינוי מקיף באישיותי, להמציא את עצמי מחדש!

אם ברצוני לעשות כן, אני יכול לשנות את עצמי לחלוטין. להשליך מהחלון תכונות לא רצויות למיניהן, לשנות הרגלים המגונים בעיני, ולאמץ לעצמי דרך חיים חדשה לגמרי. הרי אין הזדמנות טובה מזו. סביבה חדשה המלאה בפרצופים לא מוכרים, עם סדר יום אינטנסיבי המספק אינספור הזדמנויות לבחינה של עצמיותי, והכלים לבצע את השינויים הנדרשים.

עד כמה שהאפשרות הזאת מפתה, אני לא חושב שזו הדרך הרצויה. נסקור שלושה מקורות.

באורות התורה (פרק ו, פסקה ב), הרב קוק כותב על הקשר בין תשובה ללימוד התורה. לפי הבנתי, ככל שנחזור בתשובה יותר, כך הלימוד שלנו יתבהר יותר. מה זאת בהירות? ככל שמשהו בהיר יותר, כך הוא ברור יותר, מובן יותר, פשוט יותר. התשובה עוזרת לנו להבין יותר טוב את הלימוד שלנו. הרב מוסיף ואומר שיש קשר ישיר בין מידת ההבנה (הבהירות) לבין מידת הרצון. כאשר יש לנו רצון ללמוד משהו, כך יהיה יותר פשוט להבין אותו. התשובה שלנו בעצם מבטאת רצון אמיתי ללמוד ולהבין. הרצון צריך לכלול את כולך, וכדי שנרצה לבצע משהו באמת, כל הצדדים שבנו (גם הצדדים הפחות יפים) צריכים לרצות. צריך לרתום ולנתב גם את הצדדים השליליים שבנו לכל פעולה בחיינו, בפרט בזמן לימוד התורה.

ב'עין אי"ה' (שבת, דף טז עמ' ב), הרב קוק מתייחס לאגדתה שבה מסופר על תקנות שתקן שמעון בן שטח. אחת מהתקנות הייתה שיש טומאה ישנה (כאשר שוברים כלים טמאים ומצרפים אותם מחדש, הטומאה עדיין חלה) על כלי מתכת. הוא תיקן את זה לאחר שכליה של שלומציון המלכה, אחותו, נטמאו לפני משתה גדול שעמדה לקיים. מה עשתה? שברה אותם, ונתנה אותם לצורף שיתקן אותם, ואז השתמשה בהם. לכאורה נהגה בסדר, ולכן שמעון בן שטח תיקן שהיא לא נהגה כהלכה, משום שלא טיהרה את הכלים בעזרת מי חטאת. הרב קוק מקביל בין תיקוני טומאה וטהרה לבין תיקון המידות שלנו כבני אדם. הרב אומר שישנן שתי דרכים לתקן רע בחיינו. הדרך הראשונה היא "לשבור את הכלים", בדיוק כמו ששלומציון המלכה עשתה. כלומר, להתנתק לגמרי מהעבר ולבנות את עצמנו מחדש בעזרת חומרי גלם חדשים. דרך זאת מאבדת לחלוטין את הרע שבאדם, אך גם מחלישה את הטוב שבו. לדברי הרב קוק, אין רווח ממשי בשיטה הזאת. זה לא טיפול אמיתי בבעיה, ובדיוק כמו הטומאה הישנה בכלים, הבעיות יחזרו. אך מה הדרך השנייה? עוד מסופר באגדתה ששמעון בן שטח תיקן כתובה לאישה. לפי הרב קוק, שמעון בן שטח עושה זאת מתוך ההבנה שלמרות שברית הנישואין היא דבר קדוש ומרומם, לפעמים זה לא עובד ויש צורך בגירושין. אך אין לעשות צעד כזה בחופזה, ולכן הוא תיקן את הכתובה. הכתובה היא בעצם תיעול של כוחות רעים—תאווה, גאווה וקמצנות, כלפי דבר קדוש – שמירה על ברית הנישואין. למעשה, הדרך השנייה של הרב קוק היא  תיקון המידות ע"י "מי חטאת", לא "שבירת הכלים". תהליך ארוך (שבעה ימים לעומת פתרון מיידי) ומתון כלפי טהרה מוחלטת.

הרב סולובייצ'יק, בספרו 'על התשובה' (ביעור הרע או העלאתו, עמ' 169), מביא דברים דומים. הוא טוען שישנן שני דרכים לבצע תשובה – דרך אחת היא ביעור הרע, והדרך השנייה היא תיקון הרע והעלאתו. האמירה של הרב היא כזאת – אפשר להוציא את הרע ממני לחלוטין, לשכוח את העבר (הרב מקביל את זה לאסיר היוצא לחופשי ומוחק שנים מעברו). אך כאשר אדם מוחק חלק מעברו, הוא גם משנה מהותית אישיותו. אין אפשרות להוציא רק את הרע, בעל כורחי אני אוציא גם דברים טובים. אלא שאפשר גם אחרת – אפשר לזכור את החטאים שלי, והזיכרון הזה ימשוך אותי כלפי מעלה. צריך לנתב את החטאים שעשיתי לכיוון הטוב, ובאמצעותם לעלות גבוה יותר מהמקום שבו התחלתי.

בעצם, אני רואה מגמה ברורה. העדפה של תהליך ארוך, מחושב ויסודי על פני תהליך מיידי של ביעור והתנכרות מהרע שבי. כשאני מגיע לישיבה ברור לי שיש מקום לבצע שינויים, אך השאלה היא, כיצד? אני חושב שעלינו לנקוט בדרך השנייה, שהוצעה כאן בעקביות. לא להשליך מהחלון את התכונות הלא רצויות, ולא להמציא את עצמי מחדש לגמרי. יש לקחת את הזמן, לבחון את אישיותי ודרכי התנהגותי ביסודיות ועומק.

לאחר בחינה זאת, אפשר לבצע שינויים, אבל לא לשכוח את עצמי. אפשר לשנות הרגלים, אבל לא להתנכר להתנהגותי המקורית. אפשר אפילו להמציא את עצמי מחדש, אבל על בסיס ה"אני" הישן, כאשר כל תכונותיי המקוריות מוצאות לעצמן ביטוי.

 

 

בית המדרש