ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

"לא יעקב יאמר עוד שמך"

ע"י: הרב איתמר אלדר

הרב איתמר אלדר מסביר את פשר שינוי שמו של יעקב, ויחודו לעומת שינוי שמם של אברהם ושרה.

בפרשת וישלח, אנו קוראים על שינוי שמו של יעקב:

וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל (בראשית לב,כט)

על מנת להבין את פשר שינוי השם, צריך לעמוד על ההקשר שבו הוא מתרחש. בתחילת הפרשה, פותח יעקב בתפילה לקב"ה שיציל אותו מיד אחיו - עשו.
יעקב מזכיר לריבונו של עולם את הבטחתו לו - ברכת אברהם - שיפרה וירבה הוא וזרעו אחריו.
האם נעתר ריבונו של עולם לשוועתו של יעקב? האם הוא משיבו דבר? על פניו, הכתוב שותק בכל הקשור לתגובתו של הקב"ה לתפילת יעקב.
מיד לאחריה, מספר הכתוב 'וילן שם בלילה ההוא', אך בטרם שוכב יעקב לישון, הוא איננו מסתפק בתפילה ובהשלכת יהבו על חסדי האל, כי אם עושה מעשה.
הכנת מנחות - מתנות לעשו, במספר משלחות, אשר מטרתן לרצות את עשו ולהשכיח את זעמו: 'כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני, ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פני' (בראשית לב,כא).
לאחר שמסיים יעקב את ההתארגנות עם המנחות, והמנחה האחרונה יוצאת לדרכה אל עבר עשו, שב הכתוב ומחזירנו לאותה הנקודה שאחרי התפילה, ושוב באותו הביטוי: 'והוא לן בלילה ההוא במחנה', כאילו מבקש הכתוב להכניס לסוגריים את כל ענין המנחה וליצור רצף בין תפילתו של יעקב לבין מה שעתיד להתרחש מרגע זה ואילך.
הפסוק הבא מספר כי יעקב קם ממיטתו באותו הלילה, לוקח את רחל, לאה ושפחותיהן, את אחד עשר ילדיו (שהרי בנימין טרם נולד), ומעבירם את נחל יבוק ומיד אחר כך שם פעמיו בחזרה אל הגדה שבה שהה לפני כן.
לשם מה שב יעקב על עקבותיו? רבו הפירושים והדרשות במאמץ לתור אחר סיבה, אולם נראה כי לא יהיה זה מופרך לטעון, כי יעקב, לאחר שהתפלל לד' באותו הלילה, מבקש להוותר לבדו על מנת לשמוע את תשובתו של בורא עולם, או שמא להמשיך את תפילתו.
ברגע זה, מתרחשת סיטואציה מיוחדת במינה: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר". יעקב נאבק באיש שעל פי הפשט נראה כי מלאך אלקים הוא, ויכול לו, עד כי הלז מתחנן בפניו שישחררו. יעקב מבקש ברכה תמורת השחרור, וברגע זה, מבשר המלאך ליעקב על שינוי שמו מיעקב לישראל - "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל"
מה פשר מאבק זה, ומה פשר שינוי שמו של יעקב?
נראה, כי שינוי שמו של יעקב, הוא הוא התשובה של הקב"ה לתפילתו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשו"! וננסה להעמיק בענין.
שני שמות לאבינו השלישי - יעקב וישראל. שניהם ניתנו לו כזכרון למאורע.
שני מאורעות מכוננים, בחייו של יעקב. האחד בלידתו, עת יצא כשידו אוחזת בעקב אחיו, עשו. סיטואציה שבה ידו של יעקב היתה על התחתונה במאבק המתרחש בבטנה של רבקה - מי יצא קודם.
שמו של יעקב, מבטא בעומקם של דברים, את היותו רודף אחר אחיו. את היותו נאלץ לחיות בסוג של נחיתות, מול עשו, מול לבן, וכעת שוב מול עשו. יעקב צריך לקנות את הבכורה, לגנוב את הברכה, לעבוד שבע שנים בשביל לזכות ברחל, ועוד שבע שנים נוספות בשביל לזכות בה שוב לאחר שרומה.
כאלה הם חייו של יעקב, האוחז בעקב, ונראה - כך לפחות בעיניו של יעקב - שהמפגש הצפוי עם עשו הולך להמשיך את המגמה. מתוך כך מתפלל יעקב להקב"ה הצילני נא.
והנה, ההשגחה העליונה מחליטה כי לא עוד. זהו הרגע וזוהי השעה לשנות מגמה, לשנות צוויון, להחליף מהות, ומתוך כך, נוצר מעמד מכונן מחודש, שיצמיח שם חדש, ואיתו מהות חדשה - כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל.
עיקר החוויה שאיתה יצא יעקב מן המאבק עם המלאך היא חווית ההצלחה. "וירא כי לא יכול לו", מספר הכתוב על האיש הנאבק ביעקב, ומתוך כך נהיה העקוב למישור, והכשלון הופך להצלחה, והרדיפה אחרי הופכת להובלה.
תשובתו של אלקים לתפילתו של יעקב הינה - לא עוד. שנה את עמידתך הנפשית אל מול המאורעות המתרגשים הבאים עליך. טול את גורלך בידך, האמן בעצמך, ביכולתך להצליח ולנצח - זוהי תכונתו של ישראל.
הקב"ה כ'מחנך טוב' מעביר את יעקב חוויה של הצלחה, ומתוכה הוא תובע מיעקב לשנות את יחסו אל החיים ואל המציאות ובעיקר אל עצמו.

דבר ידוע הוא כי יעקב לא היה היחיד ששמו השתנה - אברם הפך לאברהם ושרי הפכה לשרה.
אך בניגוד אליהם, שעם השינוי, בוטל השם הישן לחלוטין, הרי שיעקב ממשיך גם אחרי שינוי שמו, להקרא בתורה לעתים יעקב ולעתים ישראל.
אולי מבקשת מאיתנו התורה ללמוש כי בחיינו אנו ניצבים בפני חוויות של כשלון וחוויות של הצלחה. חוויות שבהן אנו מובילים אך גם חוויות שבהן אנו מובלים ומסתגלים ל'הכתבות'.
לכל אחת מן הסיטואציות הללו, לכל אחת מן החוויות הללו, לכל אחת מן העמידות הרוחניות הללו - יעקב וישראל - יש ערך, ושתיהן בונות ומכוננות את קומתו של האדם השלם ושל האומה השלמה.
צריך לדעת, מלמדת אותנו התורה, לעתים להיות יעקב. סגולתיות זו, לדעת לשרוד גם בימים קשים, גם כשכולם נגדי, גם כשצריך להוריד את הראש ולקבל את רוע הגזירה, את תקופת השפל, הינה סגולה קריטית גם לעם כעם וגם ליחיד כיחיד.
מאידך, לעתים צריך להניח מאחור את ה'יעקביות' ולהיות ישראל - תוך אמון עצמי גדול, תוך ידיעה שאצליח, ותוך חוסר נכונות להשלים עם כשלון או עם אכזבה.
יעקב וישראל, שני שמות, שתי מעמדות ושתי עמדות נפשיות, לכל יחיד ולאומה כאומה - מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל.

 

 

בית המדרש