ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פשט בפרשת "זכור"- בעקבות הרב יעקב מדן

ע"י: רון הופמן

מחיית עמלק נעשית דווקא ע"י המוסריות והחמלה שלנו. בעקבות ספרו החדש של הרב יעקב מדן.

בפסוקים שלפני פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" מופיע האיסור לרמות במידות ומשקלות.

"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה: לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה:אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: כי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל" (דברים כה, יג- טז).

הפסוקים מדברים על כך שאין לרמות במשקלות. לדוגמא, כאשר המוכר שוקל את הבשר, אסור לו לשים משקולת לא מדוייקת למדידת המשקל, ולומר שמדובר בקילו בשר, כאשר באמת מדובר רק ב800 גרם. כיצד זה קשור לפרשת עמלק? עונה רש"י (שם פסוק יז)

 "זכור את אשר עשה לך - אם שקרת במדות ובמשקלות הוי דואג מגרוי האויב, שנאמר (משלי יא א) מאזני מרמה תועבת ה', וכתיב בתריה בא זדון ויבא קלון".

מי שמרמה במידות ובמשקלות, צריך לדאוג מכך שיבוא עמלק. מדוע? הרב יעקב מדן[1] מסביר שכפי שרמאות במידות ובמשקלות הינה מעשה לא מוסרי, מעשה שבו המוכר מנצל את הלקוח, כך גם עיקר הבעיה בעמלק היא הבעיה המוסרית- "וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ" (דברים כה, יח). פירושו של דבר שעמלק היה לוקח את האנשים החלשים בחברה- הנשים והילדים ולוקח אותם כשבויים. הרב מדן מוכיח זאת ממלחמת עמלק ודוד בצקלג-

"וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּו" (שמואל א ל, ג)

שבט עמלק היה שובה את הנשים והילדים ומוכר אותם לעבדים. פעולה זו נחשבת לפעולה בלתי מוסרית בעליל. ניתן להלחם נגד חיילי האויב, אך לא נגד אנשים חלשים שלא מסוגלים להלחם נגדך[2].  

יוצא אם כן, שעמלק נחשב לשיא של חוסר המוסריות. לעומת זאת, פרק לפני פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק"- כמה פסוקים לפני פרשת עמלק, מוזהרים ישראל כן להיות מוסרים-

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה:וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם וַיִּפְדְּךָ ה' אֱלֹקיךָ מִשָּׁם עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (דברים כד, יז- יח).

בעוד עמלק נלחם בנשים ובילדים, הקב"ה מצווה אותנו להיות רגישים ליתום ולאלמנה. מכיוון שאנחנו בעצמנו היינו עבדים במצרים, היינו החלשים בחברה, והקב"ה בכל זאת דאג לנו והוציאנו ממצרים, לכן גם אנו מצווים להיות מוסרים. כלומר, אל לנו לנצל את הגר, היתום והאלמנה. אלו האנשים הכי  חלשים בחברה בגלל מצוקותיהם הרגשיות, ואנו מצווים שלא לפגוע בהם. אנחנו מצווים ללכת בדרכו של הקב"ה-

"כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹקי הָאֱלֹקים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵ-ל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (דברים י יז- יט).

ניתן לומר שיש כאן ניגודיות- בעוד שהקב"ה דואג לחלשים בחברה, עמלק פוגע בחלשים בחברה. לכן כפי שהראנו לעיל בסוף פרשת המידות והמשקלות, פסוק אחד לפני פרשת עמלק כתוב "כי תועבת ה' כל עושה אלה כל עושה עוול". עושה העוול הוא עמלק שמזנב את הנחשלים. לכן יש למחות את זכר עמלק מתחת השמים. הקב"ה הוציא אותנו ממצרים כדי שנהיה מוסריים, ונהפוך את העולם להיות יותר מוסרי ואילו עמלק רצה להפוך את העולם להיות לא מוסרי ולכן יש לה' מלחמה בעמלק לאורך כל הדורות.

הרב סולובצ'יק[3] מסביר מה עשה לנו המפגש עם עמלק ועם צאצאו המן:

"מצרים היא חוויה מרכזית המונחת בעצם יסודות המוסריות היהודית. שורשיה של המוסריות הייחודית של היהודים נעוצים בגישה רגישה ביותר אל יצורי אנוש. גישה עדינה בצורה יוצאת מן הכלל ומלאה חום. התורה חסה על כבוד הבריות וקובעת שאין לפגוע בו. גם החלש והחסר הישע ראוי לכבוד. רגישות וחמלה הן הצירים המרכזיים של חושינו המוסריים. פגיעה ברגשותיו של אדם על ידי הערת אגב היא חטא חמור... העובדה שבמצרים היינו חשופים לסוגים שונים של מזימות, שהיחס אלינו היה כאל חפצים ולא כאל בני אדם, העובדה שמאוחר יותר מכר אותנו מלך פרס ומדי לראש שריו להשמיד ולאבד, כל אלה עוררו בנו רגישות ועדינות נפשית שאינן מצויות בקרב אחרים. היהודי ספוג ברחמנות וחמלה".

ניתן לומר שמחיית עמלק נעשית דווקא ע"י המוסריות והחמלה שלנו[4]. לדידי, פירוש הפשט הזה לגבי מלחמת עמלק, מהווה ממש מהפך בתפיסה לגבי פרשת "זכור" וחג הפורים[5]. אמנם נכון שעמלק הוא יצר הרע והוא בגימטריה ספק, אך כאשר מבינים קודם כל את הפשט, והוא שעמלק מסמל את חוסר המוסריות בעולם, וזה שורש הרע שבו, כל הפרשה מקבלת גוון אחר. אפשר ללמוד מכאן את החשיבות של לימוד הפשט, לפני שעוברים לקומות הגבוהות יותר של המדרש והחסידות.  




[1] "כי קרוב אליך", ספר שמות, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 247- 250.


[2] כיום לפי המשפט הבינלאומי, אחד מעקרונות היסוד של דיני הלחימה הוא עקרון ההבחנה. יש להבחין בין לוחמים, שהם נחשבים למטרה לגיטימית, לבין אוכלוסיה אזרחית, שאין לתקוף אותה באופן מכוון. פגיעה באזרחים נחשבת פגיעה חמורה בזכויות אדם.


[3] על התשועות, הוצאת ידיעות אחרונות, עמ' 34- 35.


[4] כיצד כל זה מסתדר עם העובדה שיש להרוג אצל עמלק גם את הנשים ואת הטף? הרי הבעיה המוסרית הכי חריפה שלנו היא דווקא המלחמה בעמלק, ואם הסיבה למלחמה בעמלק היא חוסר המוסריות שלו, כיצד אנו פותרים זאת בחוסר מוסריות משלנו? הרב שלמה אבינר מציע שהורגים אצל עמלק גם את הנשים והטף כחלק מהרתעה. כפי שהורסים כיום למחבלים את הבתים, ובכך פוגעים במשפחתם, וזה יוצר הרתעה למחבלים מלפגע, כך גם פוגעים בנשי וילדי עמלק, כדי ליצור הרתעה. ניתן להציע שפוגעים בעמלק מידה כנגד מידה. מי שאינו מוסרי, ופוגע בחלשים, הדרך היחידה שהוא יבין שדרכו היא בעייתית היא לפגוע בנשיו וילדיו. כל דרך אחרת לא תצליח לפגוע בו. נמצא אם כן, שדווקא הדבר שנראה לנו הכי לא מוסרי, נועד כדי ליצור עולם יותר מוסרי.  פירוש זה הינו כמובן בגדר הצעה בלבד.


[5] יתכן שזהו גם המקור לכך שנותנים בפורים מתנות לאביונים, כדי להיות רגישים לחלשים בחברה, וכך למחות את תפיסת העולם של עמלק. 


 

 

בית המדרש