ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פרשת וישב - ההפך מאהבה היא אדישות

ע"י: אלי שפירא

סיפור יוסף ואחיו הכתוב בפרשה מציף בפנינו קשיים רבים. כולנו מכירים את הסיפור באופן פשוט, יעקב אהב את יוסף מכל בניו "כי בן זקונים הוא לו" (ואולי גם כי הוא הבן של רחל האהובה) ולכן נתן לו כתונת פסים. בעקבות הבאת הכתונת האחים שונאים את יוסף. לאחר מכן יוסף סיפר להם את חלומו הראשון, האחים מאלמים אלומות בשדה וכל האלומות של האחים משתחווים לאלומה של יוסף. האחים הגיבו לחלום יוסף ושאלו – "המלך תמלך עלינו?! אם משל תמשול בנו?!" שנאת האחים ליוסף רק גוברת. לאחר זמן, יוסף חלם חלום נוסף, שמש ירח ואחד עשר כוכבים משתחווים אליו. את החלום השני הוא סיפר  גם לאחיו וגם לאביו. יעקב שמע את החלום וגער ביוסף: "הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה?!". יעקב גער בו, האחים קינאו בו ויעקב "שמר את הדבר" - אולי חשש שהחלום אכן יתגשם.

השבוע הייתי בסניף רעננה ולמדתי עם שני חבר'ה שלי מהגרעין את הפרשה והיו לי כמה קשיים עם הסיפור שכולנו מכירים היטב. הדבר שלי היה הכי קשה הוא מדוע קנאת האחים ביוסף מתפרצת רק לאחר גערת יעקב, הרי בשלב הזה יעקב לא אוהב את יוסף ללא גבולות, אלא מתנגד אליו וחושש ממנו בצורה מסויימת - גוער בו. היינו מצפים שהיחס השלילי של האחים ליוסף יפחת ולא יגבר, ובוודאי לא  יקנאו פתאום ביוסף. אם קנאת האחים נגרמה מהחלום, התורה היתה צריכה להקדים את "ויקנאו בו אחיו" לפני "ויספר את אל אביו",  ומכיון שהתורה מספרת את תגובת יעקב לפני התפרצות קנאת האחים, כנראה שהקנאה הגיעה בעקבות תגובת יעקב.

בנוסף, התורה מספרת שיעקב אהב את יוסף כי "בן זקונים[1]  הוא לו" אם כך, יעקב היה צריך לאהוב את בנימין ולא את יוסף.

על מנת לפתור את שתי הקושיות אשמח להציע את הקריאה שלי בפרק. אתחיל דווקא מתחילת הפרשה:

"אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב - יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אָבִיו וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, ב).

נראה מהפסוק שיוסף עושה פעולה כלשהי כלפי בני בלהה ובני זלפה. ניתן לומר אולי שהוא משגיח עליהם; הם רועים  את הצאן והוא רועה אותם, ואז (בלי שום כתוב מפורש על מעשה שלילי של האחים) יוסף הביא "את דיבתם רעה אל אביהם" - יוסף סיפר עליהם דברים רעים. לעניות דעתי יוסף בן השבע עשרה הוא נער פעלתני בעל כוחות. יוסף לא ידע איך להוציא את הכוחות אל הפועל, עד כדי כך שהוא המציא דיבה רעה כדי לפעול ולעשות משהו.

יעקב אבינו הכיר טוב את בנו. הוא הבין שיש לו בן אנרגטי בעל כוחות רבים. יעקב הבין שהוא צריך לתת לו יחס ותפקיד – הן בגלל הכוחות שלו, והן בגלל המעמד הנמוך שלו בשרשרת האחים, האחד לפני האחרון, ואכן יעקב התייחס ליוסף באופן מיוחד: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו". לא רק אהבה בלב, אלא גם אהבה המגיעה לידי מעשה "ועשה לו כתונת פסים".

אחי יוסף ראו את הכתונת וחשו נפגעים, הם זיהו את העדפתו הברורה של יעקב ביוסף על פניהם, חשו נפגעים והחלו לשנוא את יוסף - "ולא יכלו דברו לשלום". החלומות שיוסף בעל הכוחות והאנרגיות מספר לאחיו רק מגבירים את שנאתם כלפיו.

בשלב זה, האחים שונאים את יוסף אבל לא מקנאים בו, הקנאה מתעוררת ברגע מעניין, יוסף סיפר לאחים את חלומו השני. התורה לא מגלה לנו איך והאם הם הגיבו. יוסף סיפר אותו שוב בפני אביו ואחיו,  ובמעמד המשפחתי המורחב הזה, האחים שמים לב שיעקב מתייחס ליוסף, והקנאה מגיעה.  הקנאה של האחים מתעוררת בפעם הראשונה שיעקב יוסף והאחים בחדר ביחד ורואים שיעקב מגיב, הוא לא מתעלם. יעקב גוער ביוסף, אך האחים מבינים שהגערה באה מאהבה ויחס מועדף ומתוך זה נוצרת הקנאה שלהם. בצורה דומה אלי ויזל כותב שההפך מאהבה היא אדישות. קנאת האחים היא קנאה על היחס. עצם היחס והאהבה הוא דבר אליו הם מקנאים.

התחלת סיפור יוסף והאחים מזכירה לי תופעה מוכרת מהסניף - המדריך מחליט באופן חינוכי לעשות לחניך המופרע שיחה אישית לפני הפעולה כדי שלא יפריע;  או לחלופין, החניך המופרע מפריע באמצע הפעולה; והמדריך מתייחס להפרעה שלו, גוער בו.  שאר החניכים שגם היו רוצים שיחה אישית וגם היו רוצים שישימו לב שהם נמצאים בפעולה מקנאים. והם מבינים שהדרך לתשומת הלב היא על ידי שהם גם יפריעו שישמו לב שהם נמצאים.

הקריאה שיוצאת מן הפסוקים היא דרישה לשים לב לחבר'ה הטובים, השקטים. החבר'ה הלא בולטים לפני שהם יבינו שהדרך לתשומת לב היא בהפרעה. יעקב לא שם לב לאחים ה"רגילים". הם רצו התייחסות כלשהי ולכן זרקו את אחיהם לבור.


 


[1] לפי קריאת רש"י - לעת זקנה.



 

 

בית המדרש