בן מכור למסכים

שאלה

שלום לכב' הרב, הבן שלי בן ה 12 רחוק מכל תחושה של קדושה ורוחניות, אין לו טענות כנגד הדת או האמונה הוא גם מצהיר שהוא מאמין בקב"ה אבל אני מרגיש שהוא מנותק ממנה וכאילו היא לא נוגעת לו ניסיונות לשוחח איתו בעניין עלו בתוהו יתכן והדבר נובע מאופי אבל לתחושתי הדבר גם נובע מחשיפות רוחניות מזיקות אשר מקבלם דרך המסכים יש לו עניינים נוספים שמעניינים אותו כגון פעילות ספורטיבית, חוג משחק בו הוא משתתף ולימודים אבל אין ספק כי מסכים זה חלק מאד דומיננטי בעולמו והוא מבלה שעות מול תכנים שחלקם בעייתי ממש וחלקם הבלים   ניסיונות לדבר איתו על העניין עלו לטעמי בתוהו או להרחיב תחומי התעניינות אחרים לא עלו יפה או לפחות לא במינון שיכול להביא לשינוי משמעותי. השאלה היא מה עושים? אני מניח שאני יכול לכפות עליו להוריד מינונים בכל הנוגע למסכים השאלה האם דרך הכפייה היא הנכונה וגם כמה. גם דרך הכפייה מאד שונה מהאופן בו אני רגיל לנהוג נקודה נוספת לשקילת העניין הינה כי הוא מתמודד עד כה ברוך השם יפה עם הפרעת אכילה אשר הביאה אף לאשפוזו בטיפול יום (הוא אמור לצאת משם בהצלחה בשבועות הקרובים בע"ה) אני מתלבט האם זה נכון ליצור לו בכפייה עוד קשיים בעולמו. אך שוב ומנגד האם עלי להעלים עין מהדבר שכל כך משפיע וישפיע על אופיו? בנוסף ובהקשר זה, איך מתמודדים עם העובדה שהוא מפעיל את המסכים בשבת מלבד החטא שבכך ולמרות שהוא לכאורה מוריד את הווליום זה קורה לא מעט שרעש המסכים נשמע (אפילו חלש) אבל עדיין פוגע באווירת השבת עבורי ועבור אחותו גם מאד קשה להגיד לו להפסיק כי זה מן הסתם יגרום לו להוריד את הווליום ולחלל את השבת עקב כך גם כאן, ניסיונות לדבר איתו על כך, נענים בתשובה שהוא ינמיך והוא יהיה בסדר אבל זה עדיין ממשיך מה כב' הרב מצציע לעשות בהקשר זה? והאם אפשר לדרוש ממנו לכבות או פשוט לשלול ממנו את הפלאפון בשבת וזהו נא לא לפרסם את השאלה באתר רוב תודות