ביקורת על הספר 'רעך כמוך' של הרב אברהם ווסרמן

הרב אברהם ווסרמן, רעך כמוך – בירור הלכתי בסוגיות שבין דתיים וחילוניים, הוצאת רעות שעל ידי ישיבת ההסדר רמת גן, רמת גן תשס"ח, 255 עמודים.

לפני כמאתיים שנה נפל דבר נורא בישראל – התורה והנאמנות לה הפסיקו להוות את הגורם המגבש היחיד של האומה הישראלית. עם התעוררות תקופת ההשכלה והנאורות איבדו רבים את אלוקים בלבם, וחלק מהם נטש את זהותו היהודית הלאומית. מאוחר יותר התנקז חלק גדול מהזהות המחודשת הזו לתנועה הציונית, שהפכה להיות מגבש הזהות המשמעותי ביותר בהוויה היהודית במאה השנים האחרונות. החברה היהודית ברובה אינה שומרת תורה ומצוות ואינה חותרת לכך.

תופעה זו בראשיתה הביכה מאוד את פוסקי ההלכה. הביטוי הטוב ביותר לכך הוא בדברי בעל שו"ת בניין ציון החדשות המעיד בעצמו על מבוכה זו: " והנה עד כה דברנו מעיקר הדין איך לדון מחלל שבת בפרהסיא. אבל לפושעי ישראל שבזמנינו לא ידענא מה אדון בהם אחר שבעו"ה פשתה הבהרת לרוב עד שברובם חלול שבת נעשה כהיתר אם לא יש להם דין אומר מותר שרק קרוב למזיד הוא ויש בהם שמתפללים תפילת שבת ומקדשים קידוש היום ואח"כ מחללים שבת במלאכות דאורייתא ודרבנן" (שו"ת בנין ציון החדשות כג).

להלכה מסורת עתיקת יומין של התמודדות עם תופעות חדשות. היא מנסה להכניס אותן לקטגוריות קיימות, גם אם אין הן תואמות עד תום את המסגרות האלה. ואכן, באותה תשובה ובתשובות אחרות נעשו ניסיונות רבים להגדיר את החילוניים במסגרות הלכתיות מוכרות: מומר, מזיד, תינוק שנשבה, שוגג דרבים, אומר מותר ועוד ועוד, ולאחרונה הציע הרב ברנדס קטגוריה נוספת: "עם הארץ". ניסיונות אלה אינם פשוטים כלל ועיקר, שכן לאמתו של דבר החילון הוא תופעה חדשה בתולדות ישראל (לפחות משעה שהחלה תורה שבעל פה להיכתב), והחילוניות אינה מתאימה לאף אחת מקטגוריות אלה. על כן, נדרשת הרבה מאוד יצירתיות הלכתית כדי לפסוק בעזרת קטגוריות אלה, ולעמוד במבחן הסברא הישרה ובמבחן המציאות. הדבר נעשה קשה יותר ויותר עם הזמן, שכן לא ניתן עוד לדבר על ה"חילוניים" כקטגוריה אחת, נוספה קטגוריה רבת היקף של "דתלשי"ם שקשה להגדירה כתינוק שנשבה ולמצער לא מאותן סיבות, וגם לתרבות הזמן המקבלת והמכילה יש השפעה על הקשיים. מאידך גיסא, זו אכן אחת הסוגיות הסבוכות ביותר בהלכה, שיש לה השפעה ניכרת ורחבה בחיי היום יום.

הרב אברהם ווסרמן הי"ו, העוסק הרבה שנים בסוגיות אלה, קיבץ לספר אחד בעל השם הנפלא – "רעך כמוך" - את הדיונים השונים בשאלות אלו. מדובר בספר היונק ממאמריו הקודמים הרבים בתחום, וכן נידונות בו שאלות חדשות. הספר פותח בסוגיית "תינוק שנשבה" והגדרתה תוך בחינת האפשרות של הגדרת התופעה כ"שוגג דרבים", וממשיך לסוגיות מעשיות: יין שנגע בו מחלל שבת, מצוות התוכחה, צירוף למניין ודינים שונים בבית הכנסת, נאמנות וכשרות, שבת, צניעות ויחסי יחיד וציבור. בכל אלה הרב וורסמן פועל בשני כיוונים עיקריים: כיוון אחד הוא איסוף כל החומר הקיים שנכתב על החילון ומעמד האדם החילוני בימינו, וניסיון לבאר את המחלוקת ואת הצדדים השונים של הסוגיה. בסופו של הספר ישנה גם רשימה ביבליוגרפית חלקית של תשובות העוסקות בנושאים השונים, וכן משא ומתן עם הרב אריאל הי"ו המשיג על עניינים שונים הכתובים בספר, והמחבר משיב את תשובותיו.

פרקי הספר  אינם אנציקלופדיים בלבד, אלא חותרים להכרעה הלכתית. אף שהמחבר הביא בראש הספר את דבריו המפורסמים של ערוך השולחן שהדגיש כי אין הוא טוען "קבלו דעתי" אלא מטרתו היא אך ורק להביא את הסברות השונות בפני המעיין כדי שהמעיין יכריע, הרי שבפועל מדובר בספר החותר להכרעה, ויעידו על כך סיכומי הדברים בכל פרק ופרק.

מה מאפיין את ההכרעה שמציע הרב ווסרמן ? ניתן לומר כי מאפיינת את כל הפסיקות ואת כל הסיכומים גישה הנובעת מהבעיה שצוינה לעיל. כבר בפרק הראשון בעניין יין שנגע בו מחלל שבת הוא מתאר את צדדי הקולא השונים (בירור יסוד הגזירה, העובדה שחילול שבת אינו כפירה היום, העובדה שרוב היין מפוסטר) והוא מסכם: "...לכן, אף שראוי להיזהר ככל האפשר, 'החכם עיניו בראשו' לראות בכל מקרה לגופו אם אין שכר החומרה יוצא בהפסדה. בעיקר יש להביא בחשבון את החשש לשנאה ופירוד שיתהוו ממנה" (עמ' 55). ניתוח פסיקה זו מורה על המתח הקיים בין ההצהרה העקרונית של אי-הכרה בחילוניות והגדרתו ההלכתית כמי שראוי להחמיר ביחס אליו, ובין העובדה הממשית שבלתי אפשרי לנהוג כך בפועל, וששיקולים כלל הלכתיים כמו הגברת השנאה הם שיקולים לקולא. לאור זה קורא הרב ווסרמן מחדש את ההלכות, יורד לשורשן, ומוצא כי למעשה אפשר למצוא דרכי היתר רבים.

גם בצירוף למניין הפסיקה היא שמיסוד ההלכה אין לצרף למניין, אך לא ניתן להגדיר את החילוניים כמחללי שבת בפרהסיא, ויש לצרף למניין אך רק כאשר הם באין מרצונם (עמ' 88); בפסיקה בנאמנות בכשרות שוב מצויים שלוש היסודות: אין הכרה בחילוניות וביסודו של דבר אין לסמוך על הכשרות; יש להאמין בשל נימוקים שונים הנובעים מהמציאות; צריך להיזהר שלא להכלים. גם בכשרות לעדות (עמ' 125) עולים יסודות אלה, וכן בהושטת יש לאישה (עמ' 205) ועוד ועוד.

העולה מתוך הספר אפוא הוא המציאות ההלכתית המורכבת מאוד. תורת ישראל אינה מכירה במעמדו של יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, ופוסלת אותו לעניינים שונים. ברם, המציאות בימינו מחייבת קריאה מחודשת של תופעת החילון ומציאת נקודות הזכות שבה, ומתוך כך ישנה חובה הלכתית למצוא את האפשרויות המוכרות בהלכה להיתר. כל זה כמובן עד לגבול מסוים, שיש להקפיד עליו, שאם לא כן – אין טעם של ממש בכל הקולות. מעל לכל אלה מרחפת תפיסה הקובעת כי הפסיקה בשאלות אלה אינה יכולה להיעשות רק לאור המקרה הבודד העומד על הפרק, כי אם היא חייבת להבין גם את הנושאים הכלליים הקשורים בכך: הסכנה שבהעלבה, בהגברת השנאה באומה, מניעת התקרבות לתורה ועוד ועוד. הפסיקה היא אפוא מאוד מורכבת ומסובכת, ואינו דומה מקרה אחד למשנהו, ויש צורך בהדרכה הלכתית מתמדת. זה כמובן  מעורר בעיות פרקטיות רבות.

מה חסר בספר זה וצריך להיות בספר הבא ? עניין אחד הוא השאלה ההולכת ונעשית נפוצה יותר ויותר בעולמנו שלנו והוא דרך החיים של זוגות "מעורבים". זוגות אלה מוקמים בדרכים שונות: לעתים בחורות מבוגרות מעדיפות להקים בית עם אדם חילוני ובלבד שלא תישארנה בודדות; לעתים אחד מבני הזוג חזר בתשובה או התחלן; לעתים מציאות החיים הביאה למפגש בו הלב גבר על כל עניין אחר. הלכה למעשה, זה התחום ההלכתי הסבוך ביותר והקשה ביותר לפסיקה, שכן קשת האפשרויות נעה בין הצבה חובה הלכתית לפרק את המשפחה ולהתגרש ובין הכרה של ההלכה בזוגיות כזו עם המשתמע מבחינה מעשית ביכולת לקיימה ביחד. הספרות ההלכתית בנושא זה דלה מאוד מאוד, ולמעשה אנו ניצבים בפני שוקת שבורה בבואנו לעסוק בסוגיות אלה.

עניין זה אך מעצים את השאלות היותר מסובכות. הספר "רעך כמוך" עוסק בסופו של דבר בשאלות פרקטיות הלכתיות, ומציע דרך אפשרית להתהלך בתוכן, עם כל הקשיים שפורטו לעיל. ברם, השאלות היותר עמוקות נעוצות ביחס לחילון עצמו. הלומד את הספר המקיף הזה בסופו של דבר יודע כיצד אפשר "להסתדר" בעולם עם חילוניים, אך אינו יודע כלל וכלל לאן אנו חותרים, ומה היינו רוצים שיהיה כל עוד לא כולם (ובכללם אנחנו) שבנו בתשובה שלמה. אלה השאלות שתעלינה ברבות הימים בשאלת היחיד והציבור: הבה נניח כי ישנו רוב דתי המאפשר חקיקה וקביעת נורמות התנהגות ככל העולה על מחשבתו – מה יהיה אז מעמד החילון ? האם תהיה כפיה לשמירת מצוות ברשות הפרט וברשות הרבים ? האם תהיה הכרה בלגיטימציית ההתארגנות החילונית וכדו'. איני בטוח שעם הפער בילודה בין דתיים לחילוניים שאלות אלה הן "הלכתא למשיחא", ואפשר שהן תעלינה מוקדם מכפי שאנו מתארים לעצמנו. ברם, גם אם שאלות אלו נועדו לימים רחוקים התשובות עליהן תעצבנה את מציאות חיינו כבר היום, שכן הן נוגעות בעצבים הרגישים ביותר של היחס ל"אחר", וההכרה באוטונומיה של האדם מול חובת עבודת ד' וקיום מצוותיו. הלומד את הספר אפוא אינו יודע בסופו של דבר מה באמת אנו חושבים על החילוניים.