תנועות מנוגדות בהלכה ובמועדים

עולמה של ההלכה מלמד אותנו כי אנו מסוגלים לחיות בתנועות מנוגדות באותה עת. הדוגמה הפרטית הטובה ביותר היא ההלכה הקובעת כי בשעה שנפטר לאדם אדם קרוב הוא מברך "דיין האמת", אך אם הפטירה גם העשירה אותו בירושה גדולה הוא מברך באותה שעה גם "הטוב והמיטיב". באופן מקיף יותר אנו רואים זאת במערכת החגים, ובעיקר בחגי החודש השביעי: בראש השנה "וגילו ברעדה"; על יום הכיפורים גם נאמר כי לא היו ימים טובים לישראל מיום הכיפורים; ובסוכות אנו גם חוגגים את השמחה הגדולה, אך גם נידונים על המים, ואומרים הושענות.
בימים שאנו מציינים השנה בסביבת חודש אייר – מיום השואה ועד ליום שחרור ירושלים – אנו חווים באופן מיוחד את התנועה הכפולה הזו. אשרינו שזכינו לחיות בדור המיוחד הזה, ובשפע ששופע עלינו ממרום; אוי לנו על מה שעברנו בשנה האחרונה, בין מה שאנו עשינו לעצמנו, ובין מה שאויבינו עשו לנו. ואנו נקראים לציין את שתי התנועות האלה גם יחד –
באמונה ובתקווה שניוושע מעת הצרה הזו, ורוח גדולה ממרום תשיב את כולם לביתם, תנחם את האבלים, תרפא את הפצועים בגוף ובנפש, ותקים מחדש את קרן ישראל להמשך המסע הגדול שאנו צועדים בו.