לקראת התפילות בחגי תשרי

בס"ד

ימים אלו, הם הישורת האחרונה לקראת החגים הבאים עלינו לטובה – ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמחת תורה.

נדמה כי אין מי שלא חש מורכבות לקראת החגים הללו. כל אחד ולבו ותחושותיו וחוויותיו שעברו עליו בשנה האחרונה.

יש מי שחש שהלב אטום, כואב מידי, מכדי שייפתח בתפילה. יש מי שחש כעס. יש מי שחש אשמה. יש מי שחש פחד, תסכול. יש מי שחש  את השאלה: כיצד אפשר להתפלל כשבחוץ עדיין המלחמה בשיאה. ואולי יש מי שפשוט חש שלא יוכל להתרכז כל כך הרבה שעות בתפילה.

ויש מי שחושש מגודל המילים והתחושות שהן יציפו מהלב המלא והגדוש.

בדברים הבאים אבקש לפתוח שתי אפשרויות להתכווננות לתפילה השנה.

הראשונה מבית מדרשו של הבעל שם טוב:

הבעל שם טוב ציוה פעם לתלמידו, ר' זאב קיציס, שילמוד הכוונות של סידור התקיעות, כי הוא יהיה מסדר התקיעות אצלו בראש השנה. למד ר' זאב את הכוונות וכתב אותן על גיליון מיוחד ושמו בכיס בגדו, כדי שיוכל להסתכל בו בשעת סידור התקיעות. לא נראה הדבר בעיני הבעל שם טוב, והגיליון נשמט ונאבד. בבוא ר' זאב לסדר התקיעות, התחיל לחפש את הנייר עם הכוונות, וכשלא מצאן לא ידע מה לכוון. הצר הדבר מאד לר' זאב והתמרמר בלבו, ובכה בכי תמרורים בלב נשבר ונדכה, והוכרח לסדר התקיעות בלי שום כוונות. אחר התפלה אמר לו הבעל שם טוב:

בהיכל המלך נמצאים הרבה חדרים והיכלות, ומפתחות שונים ומיוחדים לכל דלת, אך יש כלי אחד שעל ידו אפשר לפתוח כל המנעולים כולם, והוא הגרזן. הכוונות הן מפתחות לשערים שלמעלה, ולכל שער כוונה אחרת, אבל לב נשבר יכול לפתוח כל השערים וההיכלות כולם.                                                             (סיפורי חסידים למועדים, הרב זווין, ירושלים תשס"א, עמודים 28 - 27)

הבעל שם טוב מלמדנו, שלב שבור וכואב, תחושת חוסר אונים – 'ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אליך עינינו', הם המפתח הגבוה ביותר לפתיחת שערי שמים.

איננו יודעים מה לומר, כיצד להתפלל, כיצד להתחבר למילים, כיצד ייפתח הלב?

תשובתו של הבעש"ט שעם כל זה צריך לבוא וכל אלו הם הם הגרזן שאתו בע"ה נפתח שערי שמים. התפילה היא היכל ללב השבור והכואב שאתו אנו באים השנה אל ראש השנה.

השנייה מבית מדרשו של ר' עקיבא:

ר' עקיבא בגמ' בראש השנה, מלמדנו שעיקר עניינו של ראש השנה הוא המלכת ה', ועיקר המלאכה לכך מוטלת עלינו – עם ישראל.

בכל שנה, אנו מתפללים על מלכות ה' – התפילה המקדימה של פסוקי מלכויות היא 'עלינו לשבח' הנאמר בסוף כל תפילה – לתקן עולם במלכות שד-י.

אך כיצד עושים זאת חוץ מלבקש זאת בתפילה?

הבסיס לתיקון עולם במלכות שד-י ולהמלכת ה' בעולם הוא כילוי הרשעה מהארץ:

ובכן תן כבוד ה' לעמך תהילה ליראיך. ואח"כ 'ובכן צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו וחסידים ברינה יגילו ועולתה תקפוץ פיה וכל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ. ואז: ותמלך אתה הוא ה' לבדך על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך, ככתוב בדברי קדשך – ימלוך ה' לעולם אלוהייך ציון לדור ודור הללויה.

אם כן, התפילה מתווה לנו את המסלול – התהליך: השבת כבוד לעם ישראל, כילוי הרשעה ואז המלכת ה' על כל העולם כולו.

נדמה כי השנה עם ישראל, מדינת ישראל, חיילנו כולם – עסוקים בכילוי הרשעה מן הארץ. זו לא מלחמה על טריטוריה, זו לא מלחמה על סכסוכי גבולות. זו מלחמה בין אור לחושך. בין מי שמבקש להפיץ בעולם רוע, שנאה, מוות, לבין מי שמבקש להפיץ טוב ואור ושלום.

גלגל הקב"ה את המציאות שאנחנו, עם ישראל, המדינה הקטנה הזו, נלחמים בחזית מול הרוע העולמי. מי שאיננו מכיר את גורלו של עם ישראל יכול לתמוה. איך אנחנו? למה דווקא אנחנו?

אך מי שמתפלל בכל שנה את תפילת ראש השנה הנ"ל, יודע שזו השיטה – זה המסלול. אנחנו נלחמים ברוע העולמי כי עלינו להמליך את הקב"ה בעולם.

אנו באים השנה אל ה' יתברך מתוך תחושה של הקרבה פלאית של בנינו לא רק לשם הצלת עם ישראל אלא לשם כילוי הרוע ובעומק לגילוי מלכות ה' בעולם. זו חוויה מאד חזקה ומיוחדת.

כתיבת דברים אלו, מתרחשת אחרי הבשורה הטובה על צעד נוסף ומשמעותי לכילוי הרשעה מן העולם – חיסולו של הצורר נסארללה. אין ספק שזה צעד משמעותי, הן ב'ובכן תן כבוד ה' לעמך' והן ב'וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ'.

שיהא זה סימן עבורנו ל'תכלה שנה וקללותיה' והטית הכף לטובת העברת הרשעה מן העולם.

שנזכה כולנו וכולכם עם בני משפחותיכם

לכתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה

תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.