בספרות החסידית מובא עניין ה"רצוא ושוב" בהסברים שונים, שלכולם צד משותף המתאר מצב שבו האדם נמצא, או תחושה שאותה חווה האדם בעבודת ה' שלו ובחיי היומיום. תחילה אנסה לתאר בקצרה את המצבים השונים של תנועת ה'רצוא ושוב', ולאחר מכן אוכל להרחיב בהבאת הנהגות לכל אחד מהמצבים.
בדברים הבאים אני מבקש להמחיש כיצד מתוך דרשה מרתקת של האדמו"ר מפיאסצנה – ר' קלמן קלמיש הי"ד, ניתן להציע כיוון לשאלה הכתובה בכותרת.
החסידות היא תנועה ענקית, חיה ותוססת, ולה פנים רבות ושונות, עד כדי מבוכה מסוימת בנסיון למצוא את המכנה המשותף שלה. דבריי הבאים אינם מתיימרים, אפוא, להיות סקירה שיטתית ומקיפה של החסידות, אלא דיבור אישי, סובייקטיבי, מהורהר, מתלבב, של אוהב על אהובתו.
נסיון לעמוד על אופיה של דמות הצדיק החסידי, ולהבין מה גרם לאנשים רבים להמשך אחריה. זאת על רקע ובהשוואה לשבתאות ותוך שימוש בסיפורי חסידים
מהי דבקות? האם האדם הממוצע יכול להגיע אליה? האם זהו ערך חשוב או שאיפה פרטית מצומצמת?
