עומד אדם בפתח ביתו עם שחר, ריח הגשם באפו, קרן השמש הטובה מאירה עליו, כוס קפה בידו ושיר מתנגן באוזנו. הוא מוצא עצמו מתנודד ללא מילים, נעתק מעצמו וחש כמיהה אל כל שסביבו. תפילה .לימים, נוחת עליו אחד מפגעי החיים, פחד עמוק, חוסר אונים, דאגה מקצרת נשימה וכאב דוקר בליבו, שוב הוא מוצא עצמו מתנודד ללא מילים, מתכנס, נאלם ו'נעלם' לכל סביבתו, מבקש לשאוב תיקון, גאולה והבטחה. תפילה. זמן מה אחר כך, הוא קורא קטע שיר שנתקל בו, שורות נייר שנקרעו בתחילתן וסופן, והזמן קופא מלכת. קול לא נשמע, מחשבה לא באה, נשאב הוא אל המילים שדיברו בתוכו, ביטלו את היש והאדירוהו גם יחד. ושוב הוא מוצא עצמו נע ללא מילים, אחד עם שסביבו. תפילה.
