יום ההולדת השנתי של עם ישראל

'ד"א החדש הזה לכם ראש חדשים: משל למלך שנולד לו בן ועשה יום טוב. ונשבה אותו הבן ועשה שם זמן מרובה. אחר זמן, נפדה אותו הבן, ועשה לו המלך יום גנוסיא. כך עד שלא ירדו ישראל למצרים היו מונין לשעבוד, משירדו ונשתעבדו שם, עשה להם הקב"ה נסים ונפדו, התחילו מונין לחדשים. שנאמר: החדש הזה לכם ראש חדשים'. (מדרש רבה שמות פרשה טו פסקה ט)
עם ישראל נולד מחדש ביציאת מצרים. מהן ההשלכות של לידה מחדש זו?
ההשלכה עליה עומד המדרש היא הספירה. יום ההולדת השנתי של עם ישראל מעתה ואילך הוא בא' בניסן ולא בשום תאריך אחר, המציין את בריאת העולם, את לידת אברהם, את היציאה לגלות או כל תאריך אחר.
אך ראוי לציין, כי עם ישראל עוד ניצל מספר פעמים מסכנת השמדה, ולא בכל פעם השתנה יום ההולדת, כלומר שקביעת נקודת ההתחלה, אינה נוגעת רק לעצם ההצלה, אלא למשמעות הרוחנית, שמסמל יום זה של יציאה ממרות אחת והיכנסות למרות אחרת.
ניתן לקבל ממדרש זה ומרעיון זה נקודת מבט יותר פנימית, על היום המכונה אצלנו 'יום הולדת'.
יוצא מפרשה זו, שאין להסתכל על יום הולדת כיום שבסה"כ מציין פעימת מונה בחייהם של אדם או אומה. ישנה לידה ביולוגית שכבודה במקומה מונח, אך ישנה לידה רוחנית – זהותית – אישיותית.
ביום הולדתם של אדם ועם, עליהם להיזכר מאין באו אך בעיקר לאן הם הולכים. האם הם נאמנים ליסודות עליהם מכוננת אישיותם. או שמא נקודת הראשית הביולוגית או הרוחנית מהווה עבורם רק נקודת ציון של זמן, ולא נקודת ציון של תוכן ומשמעות.
אך מעבר לזה, יש בכך גם השלכה על תפיסתנו את האירועים שמהווים הצלה והיחלצות לאומיות.
בשמחת תורה תשפ"ד עם ישראל חווה סכנה גדולה ואסון גדול. ב"ה, לאחר שנה וחצי אנחנו נמצאים במקום אחר לגמרי. הן מצד האויב בצפון - חיזבאללה וסוריה, הן מצד האויב מן המזרח - איראן, והן מן האויב במערב - עזה. כמובן שלא הגענו למנוחה ולנחלה, ויש עוד חמאס בעזה ויש עוד חטופים שאנו מייחלים לשחרורם, אך אין ספק שאנו במקום אחר לגמרי.
הפסקת האש כמו לאחר קריעת ים סוף, אמורה להיות הזדמנות עבורנו לחשוב על 'מעמד הר סיני' שאמור להגיע בעקבותיה. זו אמורה להיות הזמנה לקריאת כיוון חדשה, הנכחת הייעוד. לא רק שניצלנו אלא לשם מה ניצלנו.
בע"ה שנזכה לגבש את הייעוד המשותף של כלל ישראל ושיהווה בסיס איתן לחיים משותפים ולפעולה משותפת למען עם ישראל ולמען ה' יתברך.