כורש או אחשורוש?

כורש או אחשורוש?

חג הפורים, וכל ההקשר של ימי בית שני, פותחים לנו פתח מעניין לבחון את המציאות של ימינו. יש דמיון רב בין ימי בית שני לימינו אנו - העלייה לארץ, צרי יהודה ובנימין שרואים את עצמם כבעלי הארץ הזאת, משברי זהות פנימיים והשאלה מיהו יהודי ועם מי הוא מתחתן, נושאים חברתיים, שמירת השבת ועוד ועוד. בין השאר, בשל העובדה שהקמת המדינה הייתה תלויה גם בהסכמת האומות, ובמידה מסוימת ישנה תלות של המדינה בארצות הברית - אנו שואלים גם את השאלה ביחס לנשיא הנוכחי של ארצות הברית: כורש או אחשורוש?

האם לפנינו עובד ה׳ שפועל מכוח שליחות דתית לכינונה המחוזק של מדינת ישראל, או שלפנינו מנהיג הפועל בגחמות שונות, לאור האינטרס הרגעי שהוא נמצא בו כעת, שניתן להטותו לכאן ולכאן, שמדבר בלשון החוק אך למעשה אינו רואה בו כל חשיבות, ולמעשה כל השאלה המוסרית אינה מטרידה אותו כלל ועיקר; האם אנו משעבדים את עצמנו לראש האימפריה המשמעותית היום בעולם, ו״אכתי עבדי ארצות הברית אנן״, או שבני חורין אנחנו, ומוכנים אף לשלם את מחיר עצמאותנו אם נידרש.

קשה עדיין לענות על שאלה זו, והיא כמובן לא רוחנית ודתית בלבד, כי אם גם פוליטית, ותלויה בעמדת המתבונן. אולם מה שאנו מסוגלים ללמוד ממגילת אסתר הוא הצורך המתמיד לבחון את המציאות כפי שהיא, ולא ללכת שולל אחרי הרגע, כי אם לצפות פני עתיד, ולהיערך לו. לא זו בלבד, אלא שעל אף העובדה שמגילת אסתר אינה מזכירה שם שמיים במפורש - ריבונו של עולם נמצא בה בהסתר. הדבר מלמד אותנו שלא הכל תלוי בנו, ויש דרכים שריבונו של עולם פועל בהם במציאות לא בדרך גלויהֿ, כי אם בניסים נסתרים. כל המכלול הזה מאפשר לנו לשמוח בפורים, על אף המציאות המאוד מסובכת שאנו נמצאים בה, ובלי לשכוח לרגע את הכאבים והמצוקות, שכן אמונתנו העמוקה היא שאנו מלווים בהשגחה א-לוהית ייחודית, שאין אנו יודעים לקרוא, אבל היא מצויה עמנו בכל עת.

והתקווה היא שמתוך הכאב והתסבוכת יאירו לנו ימי הפורים האלה, וזכרם לא יסור מזרעם של ישראל לדור ודור.