"נח איש צדיק תמים היה בדורותיו"- שורש הדרישה לגנאי.

הלל הזקן: 'הניחו להן לישראל אם אין נביאים הן - בני נביאים הן' (פסחים סו, ב).

רש"י, בראש פרשת נח, כותב על התיאור של נח כ'אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו':

בדורותיו - יש מרבותינו דורשים אותו לשבח, כל שכן שאלו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק, ואלו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום:

כיצד יש להבין את הדרישה לגנאי של אדם שנאמר עליו שהוא מצא חן בעיני ד'?

דומני שהדורשים לגנאי בעיקר פונים אלינו במסר שאף שנוח איש צדיק תמים, שלא נראה בו דמות לחיקוי. התיאור של דמותו של נח לו היה חי בדורו של אברהם הוא ביסודו של דבר הנגדה בין נח ובין אברהם, שעמדו שניהם בפני מבול שמאיים על בני דורם [שהרי המטרת אש וגפרית על סדום היא סוג של מבול]. והנה נח נכנס לתיבה ולא מפיל את תחינתו על בני דורו, ואילו אברהם אבינו שוטח את תחינתו לפני ריבונו של עולם ומתווכח עמו על בני דורו הרשעים. בכך הדרשן מלמד אותנו שאף שנאמר לנח ציווי מפורש לבנות תיבה ולהיכנס לתוכה, שעדיין עמדה בפניו דרך נוספת והיא לפעול למען הצלת בני דורו.

מפי הרב יואל בן נון למדתי שההבדל בין הדמויות אינו כמותי, שנח הוא צדיק קטן ואילו אברהם הוא צדיק גדול. ההבדל הוא איכותי ומהותי. אברהם לא מכונה בשום מקום צדיק; תחת זאת הקב"ה מכנה אותו נביא בבראשית כ, ז: 'וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה'. הצדיק דואג לעצמו, בניגוד לנביא שדואג לאחרים, מתפלל עליהם ונרתם למענם. כל היא דרכו של אאע"ה הנלחם למען אחיינו לוט שנשבה, ואוחז בדרך החסד שמכניסה אורחים ואפילו אם הם עובדי עבודה זרה המשתחווים לאבק שברגליהם.

בבראשית רבא פרשה ל יש דרשה דומה המנגידה בין נח ובין משה:

בדורותיו - ר' יודה ור' נחמיה ר' יודה אמר בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו שלמשה או בדורו שלשמואל לא היה צדיק.

למשה רבינו אדון הנביאים, גדול המתפללים בתנ"ך, הוצעה הצעה דומה לזו שהוצעה לנח במצב הדומה למבול - חטא העגל: 'וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל' (שמות לב, י). בשונה מנח שקיבל את ההצעה ונכנס לתיבה, משה ממשיך את דרכו של אאע"ה ומעתיר תפילה לקונו על עמו, תוך שהוא מוותר על ההצעה להקים ממנו מחדש את עם ישראל, באומרו לקב"ה: 'וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ'.

ההשוואה על דרך הניגוד בין נח ובין אברהם אבינו ומשה רבינו פונה אלינו. היא מזכירה לנו שאף בפנינו עומדות תמיד שתי דרכים, ואנחנו נבחנים בבחירה שלנו. מי אנחנו? האם אנחנו בוחרים להיות צדיקים שדואגים לעצמם או האם אנחנו עורכים את הבחירה הנכונה להיות 'בני נביאים' שדואגים לעמם?

אני כותב את הדברים מתוך כאב גדול בסיום שבוע קשה בו נפלו טובי בנינו בלחימה בלבנון וברצועת עזה. האבל מהול בהערכה עצומה ובאהבה גדולה לכל אומרי 'הנני' בשעה הזאת. גיבורים אלו יחד עם ייבדלו לחיים ארוכים שאר לוחמי צה"ל בסדיר ובמילואים, הממשיכים לשאת בעול של מלחמה ארוכה בצפון ובדרום, הם 'בני נביאים' הממשיכים את דרכם של אברהם אבינו ומשה רבינו עליהם השלום.

בתפילה לנחמת המשפחות השכולות ובתפילה לקב"ה שישמור על חיילי צה"ל האהובים ויצליח דרכם, וישובו בעז"ה לביתם בריאים ושלמים.