להיות אנשים טובים

"ועשית הישר והטוב בעיני ד'" - דברי הרמב"ן כי מדובר במצווה כללית מהווים נר לרגלנו. עמדת הרמב"ן היא כי יכול אדם לקיים את התורה כולה ככתבה וכלשונה, ואף על פי כן להיות "נבל ברשות התורה". שמירת ההלכה בקפדנות היא תנאי הכרחי אך לא תנאי מספיק להיות עובד ד' באמת. אין ההלכה מסוגלת להגדיר את כל פרטי הפרטים של המקרים הקיימים בעולם, שכן על כך אמר קהלת "ויותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ, ולהג הרבה יגעת בשר". לא זו בלבד, אלא שקיימים תחומים רבים של דברי הרשות, שההלכה הותירה אותם בידי אדם ולבחירתו החופשית. בהלכה ישנם גם תחומים רבים המסורים ללב, ואין שום אפשרות להגדיר אותם בקריטריונים מעשיים וחיצוניים. בשל כך ציווה ריבונו של עולם שתי מצוות כלליות. ראשונה הנוגעת לבין אדם למקום, והיא הכותרת לפרשת קדושים "קדושים תהיו". מצווה זו מורה לנו להיות אנשים קדושים לא רק בעמידה פורמלית בקריטריונים של ההלכה, כי אם גם בשמירה על רוח ההלכה ועל מגמתה. שניה היא זו המפיעה בפרשה שלנו - "ועשית הישר והטוב בעיני ד'": "וזה ענין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותקוני הישוב והמדינות כלם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון לא תלך רכיל, לא תקום ולא תטור, ולא תעמוד על דם רעך, לא תקלל חרש, מפני שיבה תקום, וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר, עד שיכנס בזה הפשרה ולפנים משורת הדין, וכגון מה שהזכירו 'בדינא דבר מצרא', ואפילו מה שאמרו 'פרקו נאה ודבורו בנחת עם הבריות', עד שיקרא בכל ענין תם וישר".

אנחנו מחויבים אפוא להיות אנשים העושים את הטוב והישר. פעמים רבות נשמעת הטענה כי לא ניתן לצוות על ה"טוב והישר", כיוון שקיימות מחלוקות רבות מהו אותו הטוב והישר, ולעתים מדובר בעמדות קוטביות המנוגדות זו לזו. ואם כן, יש הטוענים, אין לנו אלא לשוב להלכה בלבד, ולא להתחייב בעקרונות מוסריים של הטוב והישר. ברם, טיעון זה לעצמו אינו מבטל לחלוטין את החובה לעשות את "הישר והטוב". ראשית, גם לו היה מדובר בעניינים סובייקטיביים בלבד יש בדברים ציווי מחייב לעשות את מה שאדם מאמין שהוא הטוב והישר, ולא להתחמק ממנו; שנית - ישנם עקרונות של "טוב וישר" נצחיים וקבועים, הנכונים בכל חברה ובכל מצב. לאמור: גם אם ישנם תחומים מסוימים עליהם יש מחלוקת האם זה הטוב והישר או דווקא ההתנהגות ההפוכה, ישנם תחומים רחבים בהרבה של "טוב וישר" המוסכמים על העולם כולו, ואף מופיעים בתורת ד', כגון החובה להשיב טובה תחת טובה, שלא לנצל חלשים, ולהיות איש אמת; שלישית - המעיין היטב בדברי הרמב"ן יראה כי הרמב"ן אינו מכוון אותנו למוסר הטבעי בלבד, אלא לרוח העולה מתוך מצוות התורה, לאמור: העומל לרדת לשורשה של תורה ולהבנת מצוותיה עומד על הכיוון הכללי העולה מהם, ולומד מהם מהו אותו הישר והטוב.

עשיית הישר והטוב צריכה אפוא להיות בראש מעייננו. לא זו בלבד, אלא שזה גם קידוש ד' הגדול, כאשר נושאי שם ד' בעולם מהווים מורי דרך לחיים מוסריים וערכיים. עובדי ד', לדוגמה, אינם מורידים קבצים לא חוקיים (אף אם ניתן לפלפל בהלכה האם יש גזל בדבר); אינם מתחזים ברשת האינטרנט כיוון שזה לא הטוב והישר; שואלים את עצמם האם פעולה זו מוסרית אם לאוו, ומחפשים את הדרך ללכת באורח ד' בעשיית הטוב והישר.

המאמר פורסם בעלון שבתון לפרשת ואתחנן תש"ע