לאורך המאמר אעקוב אחרי שתי מגמות הקיימות בגמרא – ההפחתה בערך המשפחתיות סביב קרבן הפסח, מול ההדגשה המתעצמת של חבורת הפסח כמצווה בפני עצמה. אנסה לטעון שירידת ערכה של חבורה הסגורה בתוך המשפחה הולכת יד ביד עם העדפת החבורה הגדולה, רבת המשתתפים.
