התמודדות עם דיבורים בתפילה

שאלה

שלום לכבוד הרב, שמי **** ואני מתגורר באזור הדרום בעיר מסוימת . לפני מספר שנים הגעתי לעיר הזו על מנת להיות חלק מקהילה של משפחות צעירות. הקהילה מגוונת בסגנון הדתי וכו'. בעיר בתי כנסת רבים אולם לקהילה בית כנסת שבה מתפללים כל החבר'ה הצעירים בעלי הילדים הקטנים וכו. מאז שהגעתי לעיר התחלתי להתפלל בבית כנסת זה. לצערי, ישנה בעיה קשה של דיבורים בשעת התפילה על ידי לא מעט מתפללים (חלקם מדברים יותר וחלקם פחות אך זה יוצר אווירה של חופשיות לדבר). ניסיתי לדבר על כך עם הגבאים אולם הם מרגישים אי נעימות לבוא ולהעיר. אני בעצמי ניסיתי גם להעיר בעדינות אולם משראיתי שאין דברי נשמעים הנחתי לכך. הדבר גרם לי צער רב והחלטתי להתפלל בבית כנסת סמוך שעל אף שאינו כמנהג אבותי וכולם שם מבוגרים הרגשתי יותר בנוח משום שמתפללי בית הכנסת מכבדים אותו. אולם, ליבי לא נתן לי מנוח. כיצד אני עוזב את הציבור ולא מנסה לתקן. דיברתי עם מספר אנשים מהעיר אשר חלקם ת"ח והם הביעו את דעתם על כך שאין לי לעזוב אלא לראות את הטוב וכי לקוות שלאט לאט הדבר יתוקן. ( בעבר התגוררנו בקיבוץ חילוני לבדנו ולא הפריע לי שם כלום משום שידעתי שהם תינוקות שנשבו. אך כעת זה מאד מפריע לי. האנשים שיעצו לי אמרו לי להסתכל על המתפללים כעל תינוקות שנשבו אך רובם בוגרי ישיבות ובאמת אנשי תורה ורק נקודה זו אינה משמעותית עבורם כמאמר הגמרא כרום זולות..) אך אינני מרגיש בנוח להתפלל במקום שיש זלזול בכבוד בית הכנסת. זה ממש חורה לי. אציין שאם אינני מגיע לבית הכנסת של הצעירים זה מנתק אותי מכל קשר חברתי כמעט מכיוון שכל הקשרים החברתיים מבוססים על המפגש בבית הכנסת. אני אדם מאד חברתי ומאד אוהב לשוחח ולשמוע אנשים, והניתוק גם קשה לי . מה עוד, זה יצור לי תדמית של אדם שמתבדל ואינני רוצה לגרום לאנשים לרכל וכו. אציין שאין לבית הכנסת רב ולכן אינני יכול לפנות אל אחד כזה על מנת שהוא יעורר את הציבור לכך. אודה לרב על חוות דעתו איך כדאי לנהוג במקרה זה, תודה רבה