חיפוש

הרב יובל שרלו

שאלה

שלום הרב. אני אחות במחלקה ב..... זו מחלקה שבין השאר מלווה מטופלות שחוו טראומה מינית מורכבת בילדותן , אני במקור אחות אונקולוגית ומסיימת השנה תואר שני עם מומחיות קלינית בטיפול תומך. השאלה שלי היא האם יש מקום לרפואה פליאטיבית אצל מטופלים פסיכיאטריים? אם יש ככ הרבה סבל וייסורים ממשיים שנגרמו לחלק מהמטפלים על לא עוול. איפה ההלכה נכנסת לתמונה. אני באמת חושבת שיש נשים / גברים שחוו גהנום בחיים, האם אין מקום להקל עלייהם? שלא תבין חס וחלילה שאנחנו לא חומלים או מטפלים במסירות נפש כל רגע אבל איפה פה עוצרים? האם ניתן למטופל להחליט שחייו כל כך קשים ונרצה רק להקל על סבלו בלי להאריך חיים? מקווה שהצלחתי להביא משהו מתוך העולם הפנימי שככ קשה לי להבין. תודה רבה

תשובה

שלום וברכה


יישר כוח על הרגישות ועל האחריות.

את עושה מלאכת קודש במחלקה קשה מאוד ונצרכת מאוד. 

הנושא בו את עוסקת הוא מהקשים ביותר האפשריים.

ראשית, הבה ניצור בסיס משותף להגדרת טיפול פליאטיבי. טיפול פליאטיבי אינו טיפול שנועד לקצר חיים. טיפול פליאטיבי הוא טיפול שמעמיד את המטרה המרכזית של הטיפול כדאגה לאיכות החיים של המטופל. פעמים רבות הוא מיטיב את המדדים, ואף מאריך את החיים, והדבר מלמד כי אין הכוונה לפגוע בכך, כי אם להיטיב את מצבו של האדם.

אדם שסובל מאוד מבחינה נפשית, אולם מבחינת בריאותו הפיזית מצבו תקין - יכול בהחלט לזכות בטיפול פליאטיבי לאור ההגדרה הזו. הטיפול לא נועד חס ושלום לקצר את חייו, כי אם להיטיב ככל שניתן את איכות החיים שלו. בגישה כזו הדבר מותר, אך בשום אופן אין אנו רשאים להכריע כי חייו אינם ראויים, וכי אנו משתפים פעולה בקיצורם. 

כאשר מצבו הרפואי מתדרדר - כאן ניתן לשקול את מצבו הנפשי כחלק מההכרעות האם להעצים את הטיפול הפיזי או לא, וכאן יש לדון בכל מקרה לגופו. 


כל טוב