סתירות בין המוסר העצמי ובין התורה

שאלה

שלום הרב, אשמח לדעת, אם מותר ואפשר לגשת לבעיות ותהיות שקשורות לדת, מתוך כוונות של בירור אמת (שהיא לא בהכרח התורה) או שצריך לגשת אל כל שאלה כאילו השם והתורה בטוח נכונים ובא נחקור ונראה איך הם מסתדרים אם הבעיה שעלתה בפני. לדוגמא: יש בתורה דברים שמתנדים עם המוסר והערכים שלי, כמו שוויניזם, עידוד לשפיכות דמים או הרג המון חיות כקורבנות, אני יכול ללמוד על המקרים האלה מתוך נקודת הנחה שאולי באמת התורה לא מוסרית ואולי היא מתנגשת במוסר וסותרת אותו בחלקה, או שהתורה בטוח צודקת והכי טובה וצריך ללמוד איך זה נכון במקרים האלה. או לדוגמא במקרים שיש סתירה בתנך (האם יכול להיות שהתנך לא נכון או לא מאה אחוז אמיתי וחלקו נועד להעביר מסר או שאיך שצריך להסתכל על זה זה כהתנ''ך בטוח צודק ונראה איך מתרצים את הקושיה). או שהתורה בטוח צודקת והכי טובה וצריך ללמוד איך זה נכון במקרים האלה. מצד אחד חשיבה פתוחה בלי נקודת מוצא שהיהדות צודקת יכולה להוביל לכפירה, מצד שני זה לא עבודה אמיתית וכנה אם אתה לא בחיפוש כנה אחר האמת (לדוגמא אם אברהם היה יוצא מנקודת הנחה שעבודת האלילים בטוח נכונה, ונראה לפי זה מה מפריע וניישב, היהדות לא הייתה קמה. או אם היינו נולדים בדת אחרת לא היינו יכולים לגלות את האמת.) אשמח לדעתך בעניין, ומקווה שהבנת את השאלה. יום טוב.