על הפער שבין העולם בו אנו חיים ובין העולם בו ניתנו המצוות

תשובה

שלום וברכה

התחושה שאתה מתאר בדבריך כנה מאוד, מכוונת מאוד ומדויקת.

אין ספק כי המציאות שלנו ביחס לתורה ולהופעתה המלאה במציאות ימינו מעידה על כך שמבחינה זו, של ההתגלות הרוחנית שבתורה, אנחנו עדיין בגלות, ואנחנו סובלים מהפער הזה.

האתגר העומד בפנינו הוא להתנהל בצורה המיטבית במצב הזה. כל הליכה דרסטית (כגון: ייסוד סנהדרין; ביטול חלקים מהתורה כי הם "לא מתאימים" ועוד ועוד) לא זו בלבד שאינה אפשרית, אלא שהיא גם לא טובה ולא נכונה, שכן לא ניתן לשקלל גם את תופעות הלוואי (אפילו העיקריות והגדולות) שיווצרו ממנה.

מה עושים ?

פעמים רבות כתבתי על מבנה העשייה במצבים כאלה. המצפן שלנו הוא המשנה בתחילת מסכת אבות: הוו מתונים בדין (כלומר: לעשות דברים בזהירות, באיטיות, לא במהפכה ולא בקיצוניות), העמידו תלמידים הרבה (כלומר: להרחיב את הדיון, את המתדיינים, את ציבור הלומדים והעוסקים בתחום, ולא להיות דן יחידי בשאלות אלו), ועשו סייג לתורה (כלומר: בד בבד עם החיפוש אחר דרכי ההתאמה – לחזק מאוד גם את התחומים ה'שמרניים' ואפילו להרחיב את השמרנות בתחומים מסוימים).

עם המבנה הזו לפנות לדבריך, ולפעול בתנועות רבות ומתונות:

גם לצמצם את המבט הטוען שמדובר בפער בלתי ניתן לגשר בין המציאויות השונות, ולראות שחלק גדול רלוונטי גם היום;

גם ללמוד מהתורה עניינים שניתנים להרחבה (בעיקר לאור משנת הרמב"ן בטעמי המצווה ומשמעותם ההלכתית), ולעצב את דיני ההעסקה לאור העולה מעבד עברי, את השמיטה הישראלית לאור מצוות השמיטה (בלי לסלף את יסוד קדושת הארץ), את האתיקה המדעית לאור דיני כלאיים וכדו'.

גם להשתמש מעט במה שאתה מכנה 'טריקים' הלכתיים';;

גם לפסוק אחרת במצבים בהם ברור שהפער בין החיים שלנו היום לבין הפסיקה הקדומה אינו ניתן לגישור (לאור משמעות דברי החזו"א בנושא מורידין ולא מעלין (שאהוב מאוד על הקונסרבטיבים...שלא ברצונו));

גם להתפלל לריבונו של עולם ולכוון ב"השיבה שופטנו כבראשונה;

וגם לקבל את עול הגלות שאנו עדיין נמצאים בה בהכנעה.

כל טוב, ותקווה גדולה לצעדים קדימה