אחים - חברים שרירותיים או יותר מזה?

שאלה

"בס""ד
לכבוד הרב שלום,
אולי קצת לא נעים לשאול אותך שאלה שכזאת ולכן זה גם נשלח ממייל חסוי אך מאידך זהו דווקא נושא שמרגיש לי שחשוב לברר אותו.
בתורה קיימת מצוות כיבוד הורים, אני מצליח להבין בגדול סיבת המצווה הזאת - ההורים ילדו אותך ונוצרת בגללם אז אתה צריך להכיר להם טובה, ועל אחת כמה וכמה שהם בנוסף לכך גידלו אותך במאמצים מרובים אתה צריך להכיר להם טובה. לא יודע אם אני אכן מקיים מצווה זאת בכל גדריה ודיקדוקיה וכמו שמוזכר בסיפורים בתלמוד... אבל לפחות אני מבין ומשתדל.
אבל על המצווה הזאת חז""ל קיבלו/הוסיפו את העניין של כבד את אחיך הגדול או כל האחים הגדולים לחלק מהפוסקים. את החלק הזה אני כבר ממש לא מבין.
כל הנושא של אחים בבית מרגיש לי די מציאות שרירותית, כל אדם היה יכול להיוולד בכל בית אחר. כך שאני לא חושב שיש משהו אמיתי יותר במושג קשר שבין ""אחים"" מקשר בין ""חברים"". ולכן אולי הדימיון הכי קרוב לכך זה חברים מתקופת הגן או מביה""ס. אך ההבדל הגדול הוא שלאחר הגן יש לך את האפשרות לבחור עם מי אתה תהיה חבר.
ומזווית אחרת, יכול להיות בגלל שאצלי בבית הדרך חיים שלי ביחד עם שאיפותיי קצת שונות מהדרך של שאר האחים אז אני לא מוצא נקודת דימיון די משמעותית לחיבור. אך מאידך נשמע מדברי התורה (ובפרט שכל יהודי נקרא אחיך) שכן צריך וראוי שיהיה חיבור. עובדה שזה גם קורה ברוב הבתים בשאר העמים כך שאולי זה חלק מהמוסר הבסיסי שלנו.
אבל בכל אופן אני לא מוצא לכך שום סיבה וטעם, פרט לכל מיני סיבות מיסטיות כמו קשר דמים.
האם אני עיוור לדבר? או שמא זוהי אכן גזרת הכתוב ורק אינסטינקט טבעי אצל שאר העמים, ותו לא????
מיותר לציין שהמרחק שאני תופס בין הראוי הדתי וההסכמה החברתית לבין ההבנה שלי לא מוסיף לקשר..
אברהם (שם בדוי)"