דברי הרב יצחק נריה

תשובה

שלום וברכה 
א. יש גיל מסוים שבו מפסיקים להרגיש בתחרות, או בצורך בינארי לקבוע מי יותר טוב או איזה עולם יותר גדול. התועלת הרבה לכולם תהיה אם יחפש כל אחד את הטוב שנמצא – בין שנמצא אצל האחר וייבא אותו לעולמו, ובין כשהוא נמצא אצלו עצמו ואז טוב שהוא יעצים אותו, ונמצא העולם מתברך. 
ב. אור וצל משמשים בעירבוביה בנושא מעמד תלמוד התורה בחברה הציונית דתית. מחד גיסא, מדובר במהפכה עצומה, המתרחשת כבר עשרות שנים. המהפכה נמצאת בכל שדרות החיים. למן ההיקף העצום של לומדי הדף היומי, של שיעורי תורה, של ימי עיון, של קלטות ושיעורים ותשובות ועוד ועוד תלמוד תורה שנמצא בהמון הרחב; דרך ההכפלה של תלמוד תורה שנעשה על ידי פריצת עולם תלמוד תורה לנשים; כמות לומדי התורה בישיבות; העובדה שהרבנות הציונית הדתית לא נזקקת - למן פטירת הרב עובדיה יוסף ור' שלמה זלמן אויערבך זכר צדיקים לברכה – לפסקי הלכה מהעולם החרדי, וגדולי התורה שבה פוסקים בתוכה; כמות ראשי הישיבות, הרבנים, הרמי''ם, המחנכים והמחנכות, ועוד ועוד. 
ג. לא זו בלבד, אלא שמעבר לשאלת הכמות – יש תסיסה רוחנית עצומה ויצירתית בעולם התורה הציוני-דתי. היצירתיות בוקעת ועולה מכל עבר – מאמרים למדניים מעוררי השראה; דרכי לימוד חדשות ויצירתיות, למן דרכי הלימוד בגמרא ובראשונים ודרך המידות שהתורה שבכתב ''נפשטת'' בהן; מאמרים מנומקים ומלומדים; פסקי דין בבתי דין לדיני ממונות; מכונים לעניינים רבים, ובתוכם תורה ומדינה, ועוד ועוד. מאת ד' הייתה זו היא נפלאת בעינינו. 
ד. תורת ארץ ישראל בחזונו של הרב זצ''ל ממשיכה להתכונן נגד עינינו. אנחנו עדיין לא יודעים עד תום לאן אנחנו חותרים, אולם עצם העובדה שיש תנועה אנרגטית עצומה של תלמוד תורה במובני הכמות והאיכות – הם שמחה גדולה. 
ה. וכמובן כמובן, תלמוד התורה בציונות הדתית אינו מבטל את החשיבות הגדולה של הופעת התורה בכל תחומי החיים. זכות עצומה לציונות הדתית שרוב בניינה מתפרנס מעמל כפיו, ו''גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמיים''; זכות עצומה לציונות הדתית היא העובדה שלא עלינו נאמרים דברי משה רבינו ''האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה'', אלא שאנחנו שותפים בהגנת המדינה ובשמירת בטחונה; זכות עצומה היא לציונות הדתית שבנותיה ובניה נמצאים בכל תחומי החיים במדינת ישראל; זכות עצומה היא לציונות הדתית שהיא שותפה באין ספור פרויקטים כלל ישראליים, ועוד ועוד. 
ו. ויש גם צללים רבים. בראש ובראשונה – מעמד תלמוד תורה בחברה. הדבר מתחיל באסיפות הורים בגיל התיכון: איזה תור יש ליד חדר המורים לאנגלית ולמתמטיקה, ואיזה תור אין ליד מלמדי הגמרא (אלא אם כן זה הר''מ המחנך); זה ממשיך בשאלת מעמדם של אברכים המקדישים את שנותיהם ללימוד תורה; זה מתבטא בהיקף הנכונות של הציבור להתגייס כדי לכונן מקומות תורה – לנשים ולגברים – בתוכו, למן ההשקעה הכספית ועד להפיכת המקומות האלה למרכז הציבור. 
ז. את הבעיה ניתן לתאר גם בכיוון אחר – מיהם גיבורי התרבות, והדמויות לחיקוי; מהו המודל שאנו מציבים מול עיני ילדינו; עד כמה התורה שאנו לומדים מניעה גם את הרצון להקפיד במצוות, ו''לשדרג'' את ההקפדה בהן, ולנפץ את הקורלציה השגויה שלעתים מזומנות מידי קיימת בין אידיאולוגיה ציונית-דתית ובין רדידות הלכתית, ועוד ועוד. יש לנו עוד הרבה מה להתקדם בו, ולשם צריכות להיות עינינו מכוונות. את חשבון הנפש של החברה החרדית – תעשה החברה החרדית, והיא כמובן תמצא את האורות הגדולים ואת הצללים הגדולים שבה. 
מעתה, טוב יהיה אם במקום להקדיש את זמננו להשוואות המתמידות – נקדישו כשאנו בישיבות ללמוד עוד תורה, להתקדם במה שצריך להתקדם, לאחוז במה שצריך לאחוז, להסיר את מה שצריך להסיר, ולהניח את ההשוואות שבין תנועות שונות. טוב יותר להיות בעמדת המבצע התובע מעצמו מבעמדת הפרשן.