המשך שאלתי הקודמת לגבי מסכת קידושין ראה: https://www.ypt.co.il/ask-rav-cherlo/view-question.asp?id=738

תשובה

"שלום וברכה א. הכלל של מצווה דגופא עדיף מופיע בסוגיה ככלל שנכון ביחס לכל עימות בין קיום מצווה שלי ובין האחריות שלי לקיום מצווה של אחרים. יש לו הרבה משמעויות, כגון ""מצווה בו יותר מבשלוחו"" שזה כלל שנמצא בהרבה מקומות וכדו'. ניתן לראות אותו גם בכלל של ""אין אומרים לו לאדם חטוא בשביל שיזכה חברך"", גם אם מדובר בחטא קטן שלו ובחטא גדול של האחר, ועוד.ב. כך מתחילה הסוגיה שם (מסכת בבא בתרא דף קעה עמוד ב): ""גמ'. אמר עולא: דבר תורה, אחד מלוה בשטר ואחד מלוה ע""פ - גובה מנכסים משועבדים, מאי טעמא? שעבודא דאורייתא, ואלא מה טעם אמרו: מלוה על פה - אינו גובה אלא מנכסין בני חורין? משום פסידא דלקוחות. אי הכי, מלוה בשטר נמי! התם אינהו נינהו דאפסידו אנפשייהו. ורבה אמר: דבר תורה, אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה - אינו גובה אלא מנכסים בני חורין, מ""ט? שעבודא לאו דאורייתא, ומה טעם אמרו: מלוה בשטר - גובה מנכסים משועבדים? כדי שלא תנעול דלת בפני לוין. אי הכי, מלוה על פה נמי! התם לית ליה קלא.כלומר – יש מחלוקת אמוראים מה הביא להבדל שבין שטר לעל פה.ג. בין חוקרי החומר התנאי יש מחלוקת גדולה מה הייתה המגמה של רבי יהודה הנשיא באיסוף החומר התנאי, ולפי איזה כללים הוא עשה זאת. אם אנחנו מצרפים גם את העובדה שכנראה לא כל החומר התנאי הגיע לידו, עם העובדה שהוא עצמו ברר חלק מהחומר התנאי וחלק לא (ולפעמים אפילו את העמדות שלו הוא לא הכניס למשנה) אנו מבינים כיצד נוצר מצב שלא כל החומר התנאי נאסף.ד. שיטת רבי יהודה היא שאין קשר בין עליה לרגל ובין פדיון הבן. כל אחד מהם קורא אחרת את משמעות הפסוק.ה. בוודאי.ו. כאמור, אנחנו לא יודעים, ויש הרבה וויכוחים על כך, כי קשה למצוא שיטה שמסבירה את הכל.כל טוב"