מסירות נפש על פי ראות האמוראים
הרב יובל שרלו 29.06.16
שאלה
שלום הרב!
יצא לי ללמוד את הגמרא בברכות דף כ, שמספרת על דו שיח בין רב פפא לאביי, שם רב פפא שואל מדוע לדורות הקודמים התרחשו ניסים ולהם לא. אביי ענה לו שלדורות הקודמים היתה מסירות נפש לקידוש השם בניגוד אליהם. בתור דוגמא לכך הוא הביא את המקרה הבא:
כי הא דרב אדא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא, סבר דבת ישראל היא, קם קרעיה מינה; אגלאי מילתא דכותית היא, שיימוה בארבע מאה זוזי. אמר לה: מה שמך? אמרה ליה: מתון. אמר לה: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא.
לא הצלחתי להבין מה פה מסירות הנפש שאמורים ללמוד מכאן; אם מדובר במסירות הנפש שלו על צניעות (כשרב אדא בר אהבה חשב שמדובר ביהודיה), זה הסיפור האידיאלי להמחיש מסירות נפש על קידוש השם? עם כל הכבוד לצניעות, האם כך הדרך למסור את הנפש עליה, תוך ביזוי אישה שאינך מכיר והשחתת רכושה? האם העובדה שהיא מתלבשת באופן לא צנוע מתירה לו להזיק אותה?
ומעבר לכך, מה ההגיון בלקרוע ממנה את הבגד אם הוא לא צנוע? להוריד ממנה את הבגד יגרום לה להיות צנועה יותר?
ואם מדובר על העובדה שהוא שילם לה אחר כך, כשגילה שהיא כותית, מה העניין הגדול פה? הוא קרע לה את הבגד והוא משלם לה עליו. זאת מסירות הנפש האידיאלית? לא יכולנו ללמוד על מסירות נפש על קידוש השם מסיפורים קצת יותר משכנעים וקצת פחות תמוהים?