חיפוש

הרב יובל שרלו 17.02.19

שאלה

"שלום.
ברצוני לברר עימך סוגיה שמעסיקה אותי בשנים האחרונות.לעניות דעתי,ואם אינני טועה גם לשיטת הרב,בחירה באמונה בתורת ישראל (כלומר,ההחלטה שזו דרך נכונה ולגטימית וקבלת עול ההלכה והמשתמע מכך)הינה החלטה ערכית שנובעת מהחלטותו הבלעדית של האדם(תפיסת עולמו של ישעיהו ליבוביץ לדוג').תפיסה זו היא להבדיל מתפיסות עולם ידועות(מהר""ל בכוזרי ודומיו) שליפהן ניתן להוכיח על דרך השכל הישר(התבוננות בטבע או ההיסטוריה המיוחדת של עם ישראל או מסורת מאב לבן עד מתן תורה).
שאלתי היא,כשאדם מקבל החלטה ערכית לגבי אמונתו,כיצד ניתן לקבל החלטה גורפת ומכלילה כזו שהרי כל יום ויום עומדים אנחנו מול החלטות ערכיות ומה ההפרש בין זו לזו.אתן דוג' להסבר דבריי:
אני לא מלתי את בני כי ברור לי שאין זה דבר מוסרי לעשות,בבירור לא הכנסתי למערכת השיקולים את מצוות המילה בהלכה כי מבחינתי ההכרעה צריכה להיות בשלב הכי מוקדם של בחירה בין ערכים.
בעצם יוצא שבכל מקום בו נוצר קונפליקט בין תורת ישראל וההלכה ובין ערך הקיים אצל האדם אין לתורת ישראל שום משמעות או משקל יתר בקבלת ההחלטה.
כיצד ניתן לחיות באמונה והליכה בדרך ההלכה לאור דברים אלו?ואולי ההלכה והמסורת יפה להם ההגדרה של פורקלור ותו לא?
בברכה ותודה
הראל
"

תשובה

שלום וברכהזו שאלה כבדה ונכבדה.אדייק את נקודות היסוד שבה: אין הוכחה שכלית מדויקת שתורה ניתנה מהשמיים, ותיאורטית גם לא יכולה להיות הוכחה כזו. ברם, לא מדובר על בינאריות, לאמור - או שיש הוכחה מוחלטת או שאין כלום, אלא מדובר ברצף של נושאים שמקרבים את היותה של התורה מן השמיים, כגון ההוכחות השונות שהבאת, אך כאמור - אין בהן הוכחה מוחלטת.ברם, חיינו העיקריים כלל אינם מתנהלים לאור ״הוכחות מוחלטות״, כי לאמתו של דבר - אין הוכחה מוחלטת לשום דבר, ואף על פי כן אנו נאמנים לחיינו ולערכינו. הם מתנהלים לאור יסודות עמוקים יותר של הקיום, ובעיקר המקום בו אדם בונה את ביתו הרוחני. בהקשר בו אנו עוסקים, בית זה הוא האמונה העמוקה בתורה מן השמיים, וממילא משעה שהאדם נמצא בתודעה זו, המחוזקת כאמור על ידי הוכחות שונות - הוא מחויב לה לחלוטין. מחויבות זו מביאה אותו לעתים אפילו לעקוד את עצמו על מזבח אמונתו (מצוות ייהרג ואל יעבור, וכדו׳), ובוודאי שהוא לא מעמיד מערכת ערכים אחרת הגורמת לו לא להיכנס בברית עם אלוהיו, ולא למול את ילדיו.כל טוב