פירוש הלכה בענין משנה בשבת

שאלה

שלום הרב,

במשנה שבת כד, א, ברישא, הגמרא מדגישה ומצמצמת מאוד שההיתר להניח את הכיס על החמור הוא בתנאי שלא יעבור על איסור מחמר, ואפילו שבגלל זה צריך כל הזמן להרים ולהניח את הכיס בכל עת שהבהמה רוצה לעמוד.

לאן "נעלם" האיסור הזה בסיפא? איך נוצר מצב שעם חשיכה אדם מנווט חמור עד לחצר החיצונה שבעיר, כשהחמור עמוס כלים ושקים הקשורים אליו, מוקצה ושאינם מוקצה, ואין מילה בגמרא (כך לענ"ד) על השאלה איך הוא הצליח להגיע לשם למרות איסור מחמר?

תודה!