חיפוש

הרב יובל שרלו 15.03.18

שאלה

שלום הרב.
שני דברים מפריעים לי, ביחס אחד ממחנות הציונות הדתית אל הציבור השני במגזר: הראשון - חוסר ההקשבה וההפתחות לדיאלוג.
השני - הזלזול אל הציבור השני. לפי הניתוח שלי, הראשון בסבירות גבוהה יוביל אל השני.
עם הראשון אני חושב שאפשר בצער להשלים. ואילו עם השני אין להשלים. השאלה שלי היא כזאת: אני טוען שהם לא בסדר בכך שהם לא מקבלים אותי. בעוד שהם יכולים גם כן לטעון שאני לא מקבל את זה שהם לא מקבלים אותי. האם אכן האנשים, שמפריע להם עניין זה, חיים באיזו שהיא תודעה פוסטמודרניסטית ופלורליסטית? ונניח שאנחנו מודעים לעומק הבעיה, שהיא בניסוח התמציתי הברור ביותר: חוסר הסכמה על אי ההסכמה. למה אנו כל כך מצטערים על הנתק ועל הסגירות כלפי השני? זה חלק ממהותו!

תשובה

"שלום וברכה הסוגיה בה אתה דן היא אכן סוגיית יסוד. כשאנו מציבים אותה על מישור ""בין אדם לחברו"" אנו אכן נתקלים בשאלה הגדולה האם עקרון ההכלה מחייב גם להכיל את מי שאינו מכיר כלל בעקרון ההכלה. זו שאלה ידועה, שיש לה פנים שונות, ואפשר לטעון לכאן ולכאן.אולם כאשר אנו מבינים כי עקרון ההכלה לא נולד רק בשל היחס הראוי של ""מה ששנוי עליך אל תעשה לחברך"", אלא שהוא חיוני גם מצדו של ריבונו של עולם, שברא עולם בו ""אחת דיבר א-לוהים שתיים זו שמעתי"", שתורגם על ידי חז""ל לעקרון היסוד של ""אלו ואלו דברי א-לוהים חיים"" – אז אנו מבינים כי החובה להכיל את הצד השני היא למען בירור האמת. האמת – ענקית היא, ואין היא נכנסת לתוך ד' אמות מצומצמות של דעה אחת בלבד, ומי שאינו קשוב לדעה השניה גורם לעצמו להיות חלקי וחסר, כמוש ומוקטן.זה מקורה העמוק של תרבות המחלוקת בישראל, והחשיבות הגדולה של בירור השיטות כולן. וכאן – אם אכן יש צד שאינו מכיל את הצד השני הוא מרחיק את עצמו מלהיות בירור עמוק של האמת הא-לוהית. כל טוב"