שמחה במוות

שאלה

"שלום,
בכל פעם שמתרחש פיגוע נורא ומתברר כי המחבל אינו חש בטוב, מתעוררות תגובות רבות של ישראלים שמעודדים ומייחלים למותו. אני כמובן כואבת מאוד את המוות של בני עמי, ובכל פיגוע מצטמררת ומסתגרת לכמה ימים ואין בכך עוררין, אבל יחד עם זאת, אני מוצאת את עצמי מצטמררת גם מתגובות שמייחלות למות המחבל. אני כמובן חושבת שהמחבל צריך להיענש על מעשיו המזעזעים ועל החיים שלקח. אני כמובן לא ארגיש צער אם הוא ימות. אני גם מבינה את ההשלכה החברתית של זה וההרתעה שזה יוצר. ובכל זאת, מאוד משונה לי התחושה של ""עידוד"" מות מחבל. האם זה תואם את גישת היהדות? בשאיפה לחיים בכלל, ובשאיפה לאפשרות תמידית לתיקון ותשובה בפרט? האם יש הבדל בין ""מחבל"" גוי ליהודי? אני כמובן מדברת מבחינה מוסרית לפני ההלכתית, על אף שהן שזורות זו בזו. אין לי ספק שמעשי המחבל בזויים אך התחושה שמתעוררת בי כשאני רואה ישראלים כה רבים קוראים למוות, מעוררת בי מחשבות. אשמח להבהרה.
תודה מראש, ושנה טובה."