לבעש"ט יש שני ממדיים עיקרים שבהם הוא מתמקד בתורותיו על התפילה – א) התמקדות במילה עצמה ואף באותיותיה ב) המחשבות הזרות. במאמר זה אתעסק במחשבות הזרות המגיעות אל האדם ומסיטות אותו מהתפילה.
על תפילתו של רבי אברהם בנו של הרמב"ם
הרחבה על הספר "התפילה", ברקע הגותו הכללית של השל.
תפילתו של האיזביצר
המאמר הזה לא מתיימר להקיף את כל נושא התפילה במשנתו, אך אנסה בסיעתא דשמיא לגעת, עד כמה שידי משגת, ביחסו רב הפנים של רבי נחמן לתפילה, ולסקור חלק מהנקודות המרכזיות שעולות מכתביו ביחס אליה.
בבואנו לנסות ולגשת אל חידושו של הרב שג"ר בנושא התפילה, עלינו ללמוד ולהבין את אמירתו וחידושו של הרב שג"ר, הן בפן האמוני בכלל והן ביחסו לפוסט-מודרנה בפרט. איני מתיימר בכתיבה קצרה זו להקיף את דמותו ותורתו של הרב שג"ר, במאמר זה אנסה להיפגש עם מקצת האופציות החדשות ביחס לתפלה שאותן פתח בפנינו.
עיון במשנת הרב משה די ליאון(מניטו) אשכנזי על התפילה
המנהג לאכול יחד את המצה והמרור במסגרת "כורך" ידוע לכולנו, ואף מוכר כי הוא מבוסס על הנהגתו של הלל הזקן, שבעצמו דרש את הפסוק המדבר על קרבן פסח מצרים בשמות פרק י"ב. הסוגייה אשר נדון בה מעמידה את מנהגו של הלל במוקד של מחלוקת גדולה יותר, עקרונית, על תערובות בין מצוותלמצוות אחרות, והאם יש אפשרות כי המצוות מתבטלות בתערובת ולא מתקיימות. המסקנה הראשונית בה נפתחת הסוגיה היא כי בימינו העקרונות וההנהגות של הלל מימי המקדש כבר לא עומדות. לאחר שנסקור את הסוגייה, ננסה להבין שני דברים: את גבולות המחלוקת בשאלה האם מצוות מבטלות זו את זו, ואת העמדות מאחורי הקביעה הספציפית אליה מגיעה הסוגיה בנוגע לאכילת מצה ומרור בימינו זה יחד עם זה.
במאמר זה נדון בשלוש נקודות: מקור ברכת הבשמים, ייחודיות הנר והבשמים שאנו מברכים עליהם בהבדלה וההבדלים ביניהם. בסוף המאמר נתבונן בתחושות המתחוללות אצל האדם בזמן הרחת הבשמים. בנוסף, נבחן את ההיבטים השונים והמיוחדים של נשמה יתירה בשבת וביום טוב, וכך נראה מה המשמעות הרוחנית שלה כלפי האדם, ואת השתנות הדינים בבשמים בין יום טוב לשבת. נלמד דרך הפסוקים איזה סוג של שבת אנו חווים - וכך נראה את הקדושה שנמצאת בנשמה היתירה.
לאורך המאמר אעקוב אחרי שתי מגמות הקיימות בגמרא – ההפחתה בערך המשפחתיות סביב קרבן הפסח, מול ההדגשה המתעצמת של חבורת הפסח כמצווה בפני עצמה. אנסה לטעון שירידת ערכה של חבורה הסגורה בתוך המשפחה הולכת יד ביד עם העדפת החבורה הגדולה, רבת המשתתפים.
מתוך דיון בהנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו, דנה הגמרא במסכת פסחים במימרא משמו של בר קפרא העוסקת בדין מעילה. הרחק מסדר קדשים, מקומה הטבעי של המעילה, מציפה הגמרא כמה תתי נושאים בדין זה שעשויים להיות בלתי בהירים לקורא הטומן ראשו בסדר מועד. אנו מבקשים לנצל את המעקף שביצעה הגמרא לשם עיון בדיני מעילה, תוך התייחסות לעולם ההקדש במובן הרחב שלו, ובסוגי הקדשים השונים המופיעים בו. נפתח בדיון המובא במסכת פסחים. משם נפנה להצגת סקירה של הלכת המעילה כפי שהיא מופיעה במקרא, בספרות התנאית ולבסוף בגמרא. לאחר מכן נשוב מצוידים בידע חדש חזרה אל הדיון במסכת פסחים תוך תקווה לשפוך אור על נושאים שלא התבררו מספיק, ועל שאלות שהותרנו ללא מענה.
סוגיית "תשעה ספקות" היא סוגיה מיוחדת במינה. תשעה ספקות בענייני חמץ המובאים בזה אחר זה, ובאים על פתרונם בעזרת השוואה למקור תנאי עם דין זהה. רש"י כינה אותם בשם: "פסקי הלכות". משמעות דבריו של רש"י היא כי לפנינו אוסף של מקרים, הלכות פסוקות, ואין זו סוגיה בעלת שקלא וטריא או רצף דיוני מסוים. במאמרי, אציג את המבנה של סוגיית תשעת הספקות, ולבסוף אציע משמעות למבנה ולאמירה הקיומית-רוחנית שרצה עורך הסוגיה להעביר דרך מבנה מיוחד זה.
בשש סוגיות בגמרא הוזכר הכלל "אין ספק מוציא מידי ודאי" במקרים ודינים שונים. במאמר זה אנסה לעמוד על הכלל דרך הסוגיות השונות ולברר האם הוא מוסכם, באלו מקרים מחילים אותו מול כללים אחרים, ולבסוף דרך שאלות אלו לעמוד על משמעותו.
במאמר זה ארצה להראות את הקולות השונים העולים ממאמרי חז"ל, מהם המביעים יחס אוהד וסלחני כלפי קיום מצוות מתוך אינטרס אישי, ומהם המגנים בכל תוקף עבודה כעין זו. לבסוף אף ארצה להציע שלוש גישות שונות של חכמי ישראל לאורך הדורות, המנסות ליישב את הדיאלקטיקה שעולה מדברי חז"ל.
