פרק ב' של המאמר אשר יהווה מעין הקדמה, יברר את היחס שבין המציאות בימינו למציאות בה תוקנה בדיקת החמץ, ואת משמעותו של יחס זה מבחינה הגותית ומבחינה הלכתית. בפרק ג', תתברר שאלת המאמר על ידי לימוד סוגיית בדיקת חמץ בכלל, ובפרט על ידי עיסוק בשאלה האם בדיקת חמץ היא מצווה או מנהג, ומה עומד במהות הבדיקה: אם עצם בדיקת החמץ אינה מצווה וכל קיומה הוא רק מנהג - אזי יהיה אפשר במסגרת הדין להחליף נר בפנס. אך בהינתן שבדיקת חמץ היא מצווה, נבדוק אם ישנו חיוב מן התורה או מדברי חכמים להשתמש דווקא בנר. בשביל זה נצטרך לברר האם לנר יש תפקיד מהותי במצווה, או שמא בזמן התקנה הנר היה הפתרון הטכני והמעשי ביותר לחיוב הבדיקה. שאלה זו היא שאלת המפתח - כיוון שאם יש עניין מהותי בנר לבדיקה, אז ודאי שלא נוכל להחליפו בפנס, אך אם נר נבחר לאור תכונותיו, ובמידה שבימינו פנס חשמלי ממלא את הצרכים שבזכותם נבחר הנר בצורה טובה (או אפילו טובה יותר), יתכן שמותר ואולי אפילו עדיף וצריך להשתמש בפנס. בכדי לברר אם צריך לבדוק דווקא בנר, נעיין בהסבר שבתלמודים אודות השאלה מדוע נצרך דווקא נר.
מאמר זה יעסוק בסוגית ברכת המצוות, זמנה ומשמעותה. מרכזה של סוגיה זו נמצא במסכת פסחים בסוגיית "הבודק צריך שיברך", שם הסוגיה עוסקת בנוסח ברכת בדיקת חמץ, ומתפתחת לדיון כללי על נוסח ברכת המצוות וזמנה. סוגיה זו מציגה דעות הלכתיות רבות, כאשר מאחורי כל דעה הלכתית ניתן למצוא את חלקה במחשבת ברכת המצוות ושורשיה. נוסף על כך, ברכת המצוות הינה נושא הקרוב לחיים המעשיים - אנו נפגשים איתן פעמים רבות במרחב היום-יום הדתי. לכן ראוי לנסות להבין את משמעותה ופשרה. בתחילת המאמר יוצגו בקצרה כל סוגי הברכות. בחלק השני יורחב נושא המאמר – ברכת המצוות, ומשמעותה בעיניי הפוסקים השונים. בחלק זה נרחיב יותר בשיטת הרמב"ם, ששונה מהשיטות האחרות ונראית 'סתומה' במבט ראשוני. בחלק השלישי יוצגו בקצרה השיטות ההלכתיות השונות לגבי זמן ברכת המצוות. לבסוף, בחלק הרביעי יובא ניסיון לחיבור בין השיטות השונות להלכה ובין הרעיונות ההגותיים השונים של ברכת המצוות.
פסחים ו:
זיהוי זהות השבטים על פי חלוקתם בתנ"ך
עיון בשיטת עולא בסוטה, עגלה ערופה ועדות אישה
שיטת ר' ישמעאל וספרי במדבר בטקס הסוטה ומשמעותו
היחס בין עושה המצווה למעשה המצווה לאור עיון בכלל "מצווה בו יותר מבשלוחו"
קריאה מחודשת במצוות כיבוד הורים
הענקה לעבד עברי בשיטת הרמב"ם (קידושין טו.-יז:)
במאמר 'קידושי ביאה - בין ישראל לגוים', טוען מאירי דמסקי כי לכינון הקשר בין איש ואישה ע"י ביאה ישנה משמעות שונה לגמרי בין ישראל לגוים. לצד העיסוק במשמעות זו, מאירי גם מתייחס לסיבות שבגינן קידושי ביאה כבר אינם מקובלים.
תפקידו ומקומו של לימוד "הצד השווה"
דביר גאמס במאמרו "למה אנחנו מקדשים בכסף?" בוחן את קידושי כסף, ביחס לקידושי שטר וביאה. לטענתו קידושי כסף ממזגים בצורה ייחודית את המימד הקנייני ואת המימד הקדושתי, והוא מציג כיצד הדבר משתקף בסוגיות הגמרא. בסוף המאמר דביר טוען כי מזיגה זו משקפת עמדה רוחנית ביחס לקשר שנרקם בין בני הזוג, ומסבירה היטב מדוע אנו נוהגים לקדש בכסף.
