כידוע, אדם שנאנס על ידי אחר ועשה עברה, פטור מעונש, שכן: "אונס רחמנא פטריה". השיעור יעסוק בשאלה האם ניתן להגדיר כאונס גם מצב בו אדם עבר עבירה כתוצאה של התגברות היצר. נחקור האם אונס הוא רק כאשר יש כפיה או אילוץ חיצוני, אובייקטיבי, או אולי לעתים גם מי שיצרו אנסו – יוגדר כאנוס. כמובן, השאלה מתפרטת למצבים שונים, ויש לה השלכות אפשרויות בנושאים שונים (ענישה, מעמד אישי, הכרעה בין אפשרויות וכו'). תנו דעתכם להבחנות אלה ולמשמעותן היישומית. המקורות מחולקים לפי סוגיות הגמ' השונות, ובסוף דיונים כלליים יותר. אין לנו סוגיה אחת מסודרת, נשתדל להקים אותה בעצמנו. היצר בו עסקינן ברוב הסוגיות הוא יצרא דעריות. ניתן להרחיב את השאלה לאונס של רעב, פחד מוות, וכדו' – מעט מזה יבוא להלן, אך מתוך ההקשר של הסוגיות בכתובות הדיון העיקרי יהיה ביצרא דעריות. השיעור מתכתב עם מחלוקת אבוה דשמואל ורבא על אשת איש שנאנסה, האם יש בה דין תחילתה באונס וסופה ברצון, חזרו לעיין שם. דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/1Y2RsyWGUczIYX9Nn6lsQ_DT-Gy22x-vh/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true
הרב איתמר הציג את הקשר הסמלי שבין סיפור חטא המרגלים לבין הפרשיות שבאו לאחריה שהם נסכים, שגגת יחיד וציבור ופרשת ציצית. הרב הסביר כיצד הציוויים הנ"ל הם בעצם ההשלכות של סיפור המרגלים
בשיעור הרב שרלו מסביר על אחת מדרכי לימוד התנ"ך אותה מיישמים בישיבה: ההיקש. התנ"ך פעמים רבות קושר בין נושאים, וקורא לנקודת מבט על סיפור מסוים דרך עיניים שמכירות סיפור אחר. זה יכול להתבטא במפורש, כמו שרות נדמית לתמר אשת יהודה, זה יכול להופיע דרך מילים דומות בפרשיות, כמו שדוד מושווה לעשיו בסיפור נבל הכרמלי, וזה יכול להופיע גם דרך רעיונות דומים שקושרים בין הסיפורים. בשיעור הרב עובר על הדוגמאות השונות, ומלמד כיצד ניתן לחדש בתנ"ך באמצעות הדרך המרתקת של ההיקש.
דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/1-1VrDAC9AJP1HMDW-eqOdhH2B6Vd6eBd/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true
בשיעור ראינו את הציווי על הדלקת המנורה בכל הופעותיו בתורה, את ההבדלים בין ההופעות והמשמעות העולה מן ההבדלים ומן הפסוקים על תפקיד המנורה במקדש.
סוגיית מזונות הילדים נדונה ב"ה היטב בשיעורים היומיים. היעדרה, לכאורה, של תשתית תיאורטית לחיוב ישיר ומהותי (לא צדקה ולא תקנה) של הורים במזונות ילדיהם (אב, ואף אם) בפסיקה ההלכתית, טורדת את מנוחתי. נחזור בשיעור למקורות ראשוניים ונדון גם בסוגיות שנראות רחוקות מסוגייתנו וננסה להציע כמה הצעות ליסודות של אחריות הורית על ילדיהם, וחיוב מזונות. חישבו על המקורות באופן חופשי, נסו לגלות מה יש בהם. האם הם באמת 'מספקים את הסחורה'? חשוב לראות לכה"פ עד סוף סעיף ג. דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/11JkOT30oD99eCDqZZtwGVr0r0G-VlDR9/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true
בשיעור זה נדון בפרשיית הנזיר דרך עיון בפרטי הלכותיו וננסה להבין יחדיו מספר שאלות. מה תכלית הפרישות של הנזיר ומה סוגה?, מה תכליתו של "כתרו" של הנזיר, השיער?, ומדוע הוא מקריב קורבן שכה דומה לקרבן הכהנים בימי המילואים?
במסכת שלנו מופיעה מימרת רב יצחק על תקנת אושא: "אמר רב יצחק באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה מכאן ואילך יורד עמו לחייו"(כתובות נ', א) המימרא הזמינה אותנו לעיין בחיוב האב ללמד את בנו תורה, כפי שמופיעה במסכת קידושין. ישנם 3 מקורות בפס' מהם ניתן ללמוד על החיוב: "ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם" (דברים ה', ב'), "ושננתם לבניך ודברת בם" (שם ו', ז') ו"ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם" (שם י"א, י"ט). על מספר שאלות עונה הרב איתמר בשיעור: 1. מה מקורות החיובים על האב ללמד את בנו תורה וללמוד תורה בעצמו? האם לימוד מפס' שונים מלמד תכלית שונה? 2. מהם גדרי החיוב? מה יש לעשות במקרים בהם יש קונפליקט בין לימוד תורה עצמי לבין לימוד הבן? לבסוף הרב איתמר יענה על השאלה הגדולה: מהי תכלית ומהות החיוב? מהי המטרה אותה יש להשיג בלימוד התורה? דפי מקורות: https://docs.google.com/document/d/14NijUto20PHaJu8i4Os1O2jO4ty6qz5O/edit?usp=sharing&ouid=100792278087170532872&rtpof=true&sd=true
בשיעור עובר הרב על הופעות שמות שבטי ישראל בתורה, ומראה איך כל פעם הסדר השונה מראה את השינוי במצב שבו בני ישראל נמצאים כרגע.
הרב תמיר מביא את דרשות השפת אמת במדבר לשנים תרל"ו ותרל"ט. השפת אמת שואל על פירוש הביטוי החוזר בפרשת במדבר: "במספר שמות". מחד, הנידון הוא מספרי כמותי- גודל העם, ומאידך ישנה התייחסות לשמות העם, לאישיות המובחנת, לאינדיוידואל. מהו היחס בין שני המושגים? איך אדם יכול לדגול בשם אלוקינו? ומהי שליחותנו בעולם?
בשיעור הרב דיבר על הפסוק הפותח את הפרשה על השמיטה שמוזכר בו שהוא נאמר בהר סיני. מה תפקיד הדיבור בהר סיני ובמדבר סיני? מדוע הפרשה נמצאת שם ולא במקומה?
