מבוא לבירור מעמד רמת הגולן בתורה

 

***

במאמר זה אנו מבקשים להציע מבוא למעמדה של רמת הגולן בתורה. מאמר זה איננו ברור הלכתי אלא הקדמה לו: הצבת השאלות הנובעות משילוב של גאוגרפיה מקראית, היסטוריה מקראית ומצוות ויעודי התורה. הקורא יוכל להבין מתוך מאמרנו מהן השאלות העומדות על הפרק, ומהו הדיון הקיים בשאלות אלו, וזאת רק ביחס למקורות בתורה עצמה. אנו מבקשים להקל על הקורא, ועל כן הוקפד במאמר זה על סדר הגיוני ושיטתי, ופשטות המהאמר היא חלק בלתי נפרד ממהותו, לפעמים על חשבון רבוי מקורות ושפע השיטות. על כן אין לראות במאמר אלא מבוא לכל השאלות העקרוניות, ולא דיון מקיף ושלם בשאלות אלו.

סדר המבוא הינו כזה: בראש דברינו אנו מעמידים את חמש השאלות המהותיות הנוגעות למעמדה של רמת הגולן כחלק אינטגראלי מארץ ישראל. סדר השאלות הינו כזה שתשובה חיובית על אחת מהן מבטלת את הצורך בשאלות הבאות בסדר הרשימה, שכן תשובה חיובית זו קובעת את הגולן בתוך ארץ ישראל. לעומת זאת, רק תשובה שלילית על כולן תפקיע מתוך גבולות ארץ ישראל את רמת הגולן. לאחר מכן אנו מקדימים לדיון בשאלות שתי הקדמות: האחת היסטורית מקראית והאחת גיאוגרפית מקראית. הקורא הנאמן  יבין בסוף הקדמות אלו את השאלות, שכן יובררו לו המינוחים המשמשים את השאלות: נחלים, עמים זרים, נחלת שבטים וכדו'. רק לאחר מכן נציע את האפשרויות השונות לתשובה על כל אחת מהשאלות, ובזה נסיים את תפקידנו ככותבי מבוא לדיון.

מאמר זה נכתב באהבה רבה לחבל ארץ זה שעשור שנים אנו מתגוררים בו, אך האהבה הגדולה שאנו חשים למקום לא תסמא את עינינו בדיון המחפש את אמיתות תורת ד'.

 

השאלות העומדות לדיון

  הדיון על מעמד חבל הארץ הקרוי היום רמת הגולן[1] בנוי על חמשה שלבים:

1. האם כל עבר הירדן היא חלק מארץ ישראל ? בשאלה זו אנו מציבים את השאלה בצורה כוללת, ללא הבחנה בין חלקים שונים בעבר הירדן.
2. בהנחה שלא, האם יש להבחין בין החלק הדרומי, שניתן לבני לוט ולא נכבש על ידי סיחון, לבין החלק הצפוני ?
3. בהנחה שלא, האם יש להבחין בין נחלת ראובן וגד, עד היבק, לבין נחלת מנשה, הצפונית יותר ?
4. בהנחה שלא, האם רמת הגולן דהיום נמצאת בכלל בעבר הירדן או שהיא בכלל חלק מארץ ישראל שאיננה מעבר לירדן, וממילא גם לא בנחלת מנשה ?
5. בהנחה שלא, האם הכיבוש דהיום מעמיד את כל השאלות דלעיל כמיותרות כיון שעצם הישיבה בארץ היא ההופכת את הנחלה להיות חלק מארץ ישראל.

כדי לענות על שאלות אלו אנו מבקשים להקדים שתי הקדמות: האחת גיאוגרפית והשניה היסטורית, הקדמות שהן המבוא האמיתי לבירור השאלה.

 

הבחינה הגיאוגרפית מקראית:

תאור מהלכי עם ישראל בבואו לארץ ישראל מתאר את עבר הירדן כבנויה מחמשה חלקים גיאוגרפיים[2], מדרום לצפון:

	האזור הגיאוגרפי	פסוקי התורה
1.	מים סוף עד לנחל זרד	במדבר כא, יב: "משם נסעו ויחנו בנחל זרד". דברים דברים ב, יג-יד: "עתה קמו ועברו לכם את נחל זרד ונעבר את נחל זרד. והימים אשר הלכנו מקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד שלשים ושמנה שנה עד תם כל הדור אנשי המלחמה מקרב המחנה כאשר נשבע ד' להם"[3].
2.	בין נחל זרד לנחל ארנון	במדבר כא: "משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבל האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי"
3.	בין ארנון ליבק	במדבר כא: "ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון". יהושע פרק יב: "סיחון מלך האמרי היושב בחשבון משל מערוער אשר על שפת נחל ארנון ותוך הנחל וחצי הגלעד ועד יבק הנחל גבול בני עמון".
4.	בין היבק לקצה המקום הקרוי 'עבר הירדן'[4]	יהושע פרק יב: "וגבול עוג מלך הבשן מיתר הרפאים היושב בעשתרות ובאדרעי. ומשל בהר חרמון ובסלכה ובכל הבשן עד גבול הגשורי והמעכתי וחצי הגלעד גבול סיחון מלך חשבון"
	בין קצה עבר הירדן לבין קצה גבול הארץ	זו רצועה שאינה מוסכמת על כולם והיא תעמוד במרכז דיוננו בשאלה הרביעית שהעלנו לעיל.

 

 

מפה מס' 1: תאור סכמאתי של עבר הירדן

 

 

 

ממילא יש לדון על כל חבל ארץ מעבר לירדן של היום דיון בפני עצמו, כאמור בריש דברינו.

 

הבחינה ההיסטורית:

 ההיסטוריה של עבר הירדן בנויה בתורה שבכתב משמונה שלבים:

	הארוע ההיסטורי	מקורו בתורה
1.	עמים קדומים ישבו בה: על התאמת מקום מושבם לחלוקה הגיאוגרפית ראה בהמשך.	ראה במסגרת הבאה. הם נכבשו במקום מושבם.
2.	כיבוש העמים הקדומים על ידי ארבעת המלכים:	בראשית פרק יד: "ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים. ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר".
3.	אברהם משחרר את הנכבשים	בראשית פרק יד: "וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק. וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם".
4.	בני לוט נוחלים את עבר הירדן: מואב: מנחל זרד ועד היבק עמון: מזרחית למואב בחלקים מסוימים.	בספר דברים פרק ב' מוקבלת נחלת מואב ועמון וסיחון לנחלות הקדומות[5]: מואב:  "ויאמר ד' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה. האמים לפנים ישבו בה עם גדול ורב ורם כענקים.  רפאים יחשבו אף הם כענקים והמאבים יקראו להם אמים". אדום: "ובשעיר ישבו החרים לפנים, ובני עשו יירשום וישמידום מפניהם וישבו תחתם כאשר עשה ישראל לארץ ירשתו אשר נתן ד' להם". עמון: "וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם, כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה. ארץ רפאים תחשב אף הוא רפאים ישבו בה לפנים והעמנים יקראו להם זמזמים...".
5.	חלק מנחלת מואב ועמון נכבש על ידי סיחון: מן היבק ועד נחל ארנן.	במדבר פרק כא: "כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו עד ארנן... כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארנן. אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון[6]. ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נפח אשר עד מידבא".
6.	עם ישראל, בדרכו לארץ, מותיר את עמון ומואב המקוצצים במקומם.	דברים פרק ב: "ויאמר ד' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירשה כי לבני לוט נתתי את ער ירשה". "... וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירשה כי לבני לוט נתתיה ירשה".
7.	עם ישראל כובש את נחלת סיחון ועג:	במדבר פרק כא: סיחון: "ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל.  ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון כי עז גבול בני עמון". עוג: ויפנו ויעלו דרך הבשן, ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי. ויאמר ד' אל משה אל תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון. ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו".
8.	נחלת סיחון ניתנת לראובן וגד ואילו הנחלה הצפונית ניתנת למנשה:	דברים פרק ג: "ואת הארץ הזאת ירשנו בעת ההוא מערער אשר על נחל ארנן וחצי הר הגלעד ועריו נתתי לראובני ולגדי. ויתר הגלעד וכל הבשן ממלכת עוג נתתי לחצי שבט המנשה כל חבל הארגב לכל הבשן ההוא יקרא ארץ רפאים".

 

בנוסף לכך ישנה עוד יחידה היסטורית מדינית שהיא ארץ הגשורי והמעכתי, אולם מקומו[7] ומעמדו של חבל ארץ זה לא נתבררר כל צרכו.

קודם שנסכם את העולה מהקדמה היסטורית גיאוגרפית זו, נציין את העובדה שנעדרת מהתאור שלעיל התיחסות אל הגבול המזרחי של עבר הירדן, ולא בכדי. נראה כי לא צויין גבול שכזה בתנ"ך כיון שהשטח הוא שטח מדברי, לא ניתן לישוב מסודר, ואכן לא התישבו בו. כיון שכך, לא הגדירה התורה את הגבול המזרחי אלא הסתפקה בציון הנקודה הצפונית מזרחית ביותר, נהר פרת (אם כי גם שם יש מחלוקת לאיזו נקודה על נהר פרת התכוונה התורה). הדרך השנייה לקביעת הגבול המזרחי היא תאור שטח המחיה של העמים הקדומים או השבטים היושבים שם, וראה על כך להלן.

 צרוף שתי הרשימות יוצר את התמונה הגיאוגרפית - מדינית - היסטורית המשולבת שהוא הבסיס לדיון התורתי:

אנו מבחינים בחמש רצועות רוחב גאוגרפיות היסטוריות שעשויות להיות בעלות משמעות הלכתית:

1. האזור שמדרום לנחל זרד: אזור זה הוא כנראה מחוץ לגבולות ארץ ישראל במובנם המקובל. מאותה סיבה שלא הוגדר גבול מזרחי לא הוגדר גבול דרומי מזרחי בעבר המזרחי של השקע הסורי אפריקני, לא כאשר דובר על נחלת ישראל ולא כאשר דובר על נחלת מואב. לאזור זה אמנם היתה משמעות כלכלית רבה, כיון ששליטה בו היותה את אחד המפתחות לשליטה על דרכי המסחר העולות מ'עציון גבר', אולם לא היתה לו משמעות יישובית. אנו נתעלם בהמשך למודנו מהיבט זה.
2. מנחל זרד ועד ארנון: זוהי נחלתו המקוצצת של מואב. חלק זו נותר בידו לאחר שסיחון כבש את האזור הצפוני של נחלתו. בתורה מופיע כי נחלה זו ניתנה לו בגדר 'ירושה', ורבונו של עולם הציב את גבול מואב באזור זה. לכן נמנע מבני ישראל היוצאים ממצרים לכבוש אזור זה.
3. מנחל ארנון ועד היבק: זהו האזור עליו נאמר בגמרא 'עמון ומאוב טהרו בסיחון[8]'. מלך סיחון נלחם במלך מואב הראשון ולקח את ארצו באזור זה. משקלו המכריע של ארוע זה נפרש בנאומו של יפתח מול מלך בני עמון[9]. באזור זה, ממזרח לנחלת מואב מצויה נחלת בני עמון הקדומה שאף חלקים ממנה נלקחו על ידי סיחון מלך האמורי.
4. מן היבק ועד סוף האזור הקרוי עבר הירדן: הירדן הינו נחל הקובע גבול בין שני עבריו. אולם יש לקבוע שני דברים: ראשית, היכן הוא מתחיל, על פי ההגדרות התורתיות. העובדה שהירדן היום משתרע למן מקורות הנחל בצפון ועד ים המלח, ושקשיים אלה יצרו שם חדש כמו 'הירדן ההררי' אינה מלמדת דבר על שמו המקראי. יש לברר היכן הירדן מתחיל לפי הגדרות המקרא כדי להציב נקודה שממנה ודרומה האזור שמזרחית לנהר מוגדר כעבר הירדן. אולם, בהחלט ייתכן שגם צפונה לו השטח יוגדר כעבר הירדן, עד ליחידה הגיאוגרפית בעלת המשמעות הבאה. אנו נבחן ענין זה בהמשך למודנו בהזכרת הירמוך.
5. מהגבול הצפוני של עבר הירדן עד לגבול הארץ: ישנו פער גדול מאוד בין מקורות הירדן, אפילו אלה של היום, לבין הגבול הצפוני מזרחי של ההבטחה האלוקית שבתורה שהוא נהר פרת. אם נניח שהנהר הקרוי ירדן הינו רק החלק שמהכינרת דרומה תוצב מיד השאלה מהו מעמד כל האזור שהוא מזרחית וצפונית לכנרת.

 

מפה מס 2: צרוף הגיאוגרפיה וההיסטוריה

 

 

את כל זה יש לבחון לאור שאלה שהיא מוקדמת לכל הבירורים הנ"ל והיא מהו בכלל התוקף והחשיבות של הגבולות ההיסטוריים: האם הם הוקבעו, וממילא לא ניתן לשנות את המעמד של כל אלה, או שהם עשויים להשתנות על פי שיבת עם ישראל וכבושיו בעתיד. למרות ששאלה זו הינה הראשונה בסדר הלוגי הנכון של הדיון, כיון שהכרעה בה עשויה להפך את כל למודנו למיותר, אנו נעסוק בה באחרונה ובקיצור, הן כיון שכבר נידונה בבמות רבות, והן בגלל שסדר הדיון של מבוא זה הוצב בראש דברינו: אנו מבקשים לבסס את מעמדה של רמת הגולן דהיום על כמה שיותר אדנים. סדר השאלות שהוצב בראש דברינו הוא מדורג: תשובה חיובית לשאלה מוקדמת ברשימה מבטלת את הצורך בדיון בשאר כיון שהתשובה היא חיובית, וממילא, גם לשאר השאלות הבאות אחריה. על כן נדון בשאלות על פי הסדר דלעיל, ונציב ככותרת את נוסח השאלה שהוצב בראש דברינו.

 

חמשת שלבי הדיון בענין מעמד רמת הגולן בתורה

 

1. האם כל עבר הירדן היא חלק מארץ ישראל ?

שלושה סוגים של מקורות מצויים בתורה שבכתב על עבר הירדן:

א. מקורות שמהם עולה, לכאורה, שעבר הירדן הינו חלק מארץ ישראל:

בהבטחת ארץ ישראל לאברהם אבינו שבברית בין הבתרים[10] נאמר: "ביום ההוא כרת ד' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי.

 ברשימה זו עשרה עמי כנען. מקומם של שלושה מהם הוא מעבר לירדן. ממילא נראה כי עבר הירדן כלול בתוך גבולות ההבטחה.

בפרשת משפטים כתוב: "ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך" (שמות כג,לא). לא נתברר מהו אותו מדבר, אולם הדעת נותנת כי הכוונה היא למדבר קדמות, אותו מדבר גדול שממזרח לחלק המיושב של עבר הירדן המזרחי, אליו התיחסנו לעיל בדברינו, ואם כן עבר הירדן המזרחי כלול בתוך ארץ ישראל.

 

ב. מקומות בהם לא נתבררה שאלה זו כל צרכה:

גבולות פרשת מסעי: גבולות פרשת מסעי מותירים את עבר הירדן המזרחי מחוץ לתחום הגבולות. יש להדגיש כבר עתה כי חלקים מרמת הגולן דהיום כלולים גם בגבולות מסעי, אולם על כך נדון בהמשך. הותרת עבר הירדן מחוץ לתחומי גבולות מסעי יכולה להתפרש על נקלה: גבולות אלה אינם גבולות ארץ ישראל אלא גבולות נחלת תשעה וחצי השבטים ככתוב בסוף הרשימה: "ויצו משה את בני ישראל לאמר זאת הארץ אשר תתנחלו אתה בגורל אשר צוה ד' לתת לתשעת המטות וחצי המטה. כי לקחו מטה בני הראובני לבית אבתם ומטה בני הגדי לבית אבתם וחצי מטה מנשה לקחו נחלתם" (במדבר לד,יג).

לפי זה לא היה מקום לכלול תחת כותרת זו את גבולות פרשת מסעי, שכן ברור שאין הם מהווים מקור לגבולות הארץ.

למרות זאת כללנו פסוקים אלה תחת כותרת זו כיון שרבי אשתורי הפרחי, בעל הסמכא המרכזי מבין הראשונים בעיניני ארץ ישראל, קבע גבולות אלה כגבולות הארץ, ובעקבותיו עשו זאת רבים מן הראשונים. ממילא פסוקים אלו דורשים דיון תחת הכותרת 'לא נתבררה כל צרכה'[11].

גכעיחלךףמקור נוסף הוא בספר יהושע: המשלחת שנשלחה אל שניים וחצי השבטים בענין המזבח שבנו נוקטת בלשון: "ואך אם טמאה ארץ אחזתכם עברו לכם אל ארץ אחזת ד' אשר שכן שם משכן ד' והאחזו בתוכנו ובד' אל תמרדו ואתנו אל תמרדו בבנתכם לכם מזבח מבלעדי מזבח ד' אלהינו". נחלקו הפרשנים האם דברים אלה מבטאים את טומאת ארץ ישראל בעינהם בטעות[12] או שמדובר בהבחנה אמיתית שבין הארץ לבין תחום נחלת שניים וחצי השבטים[13].

 

ג. מקומות בהם עולה, לכאורה, שעבר הירדן איננו חלק מארץ ישראל:

במקומות רבים בתורה משמע כי הכניסה לארץ משמעותה היא חציית הירדן.

מקור נוסף הוא הביקורת הקשה שבפי משה על שנים וחצי השבטים, שיכולה להתבאר כביקורת על רצונם שלא לנחול עם אחיהם מעבר לירדן. נראה שזו הסיבה של בעת המדרש הקובע ששבטי ראובן וגד גלו ראשונים: "אתה מוצא סנחריב הגלה אותן ג' גליות גלות ראשונה הגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה והשניה שבט זבולן ושבט נפתלי שנא' (ישעיה ט) כעת הראשון הקל ארצה זבולן וארצה נפתלי, הג' הגלה לשאר שבטים שנא' והאחרון הכביד הכבידן כבמכבד..." (במדבר רבה פרשה כג ד"ה יד).

 

 שלוש אפשרויות לישוב הפסוקים:

באופן עקרוני, תיתכנה רק  שלוש אפשרויות להעלות פסוקים אלה בקנה אחד:

1. עבר הירדן הינה ארץ ישראל לכל דבר. גבולות פרשת מסעי הם גבולות תשעה וחצי השבטים ואין בין אלה לאלה דבר במישור העקרוני. הפסוקים המעלים רצון להיכנס לעבר הירדן המערבי נובעות מהרצון להיות כלול בתוך הארץ והביקורת על בני גד ובני ראובן אינה ביקורת על הקשר לארץ ישראל אלא על אי הנכונות להיות שותפים במאבק, כפי שמשתמע מלשון הפסוקים. התורה מתארת שתי מערכות של גבולות: גבולות המגדירים את ארץ ישראל, והם גבולות ההבטחה, וגבולות אשר מתארים מציאות קונקרטית לאחר כיבוש סיחון ועג אשר עוסקים בהנחלת שאר ארץ ישראל המערבית לתשעה וחצי שבטים.
2. עבר הירדן איננה ארץ ישראל אלא התרחבות נחלה במעמד אחר. בתור שכזו היא לוקה בחסר, והיא מחוברת רק אל הבטחה שלעתיד לבוא ולא אל משהו קונקרטי. בני גד ובני ראובן יורשים מעבר לירדן ובכך נפגעה שייכותם לירושת הארץ המלאה.
3. משנת עשר קדושות הן[14] מלמדת כי ישנה הגדרה יסודית של קדושת המקום ובתוכה מדרגות מדרגות. למרות שכל ארץ ישראל היא קדושה אינה דומה קדושת ירושלים לקדושת שאר חבלי ארץ ישראל ואינו דומה הר הבית לירושלים. גם עבר הירדן הינה מעגל חיצוני יותר, מדרגה נמוכה יותר. כך עולה בברור משיטת המדרש המקביל למשנת עשר קדושות: "ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן ארץ כנען כשרה לבית שכינה ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה..." (במדבר רבה, פרשה ז ד"ה ח).

לכל אחת מהשיטות גווני ביניים ומשמעות הלכתית ורעיונית אחרת. ברמה העקרונית עסקו מפרשי המקרא ופוסקי ההלכה באחת משלוש האפשרויות הנ"ל.

 

2. בהנחה שלא, האם יש להבחין בין החלק הדרומי, שניתן לבני לוט, לבין החלק הצפוני

הדיון בשאלה הקודמת הכליל את כל עבר הירדן במחיצה אחת. אולם, ייתכן ויש להבחין בחלקים שונים של עבר הירדן. כלומר, גם אם נניח שלא כל עבר הירדן היא חלק מגבולות הארץ הרי שלפנינו סימנים רבים המבחינים בין אותה ארץ שניתנה לבני לוט ירושה, אותו חלק שלא נכבש על ידי סיחון, לבין החלק הצפוני שהוא ירושתנו. מבחינה גיאוגרפית הכוונה היא בקביעת היבק, המצוי מול גשר אדם, כגבול הדרומי של עבר  הירדן וכל מה שמצוי מצפון לו הוא חלק מארץ ישראל.

מהן ההמקורות העשויים לאשש הנחה שכזו ?

כאמור לעיל, מופיעה בתורה הההכרה בירושת בני לוט ואדום. לפיכך, ניתן לומר, כי מה שניתן להם כנחלה איננו ארץ ישראל. אלא שטענה זו איננה חזקה דיה שכן היא מתבססת על ההנחה שלא ייתכן שהקב"ה הנחיל לבני לוט ולאדום את הארץ המובטחת לאברהם. ניתן לטעון, לחילופין, שקב"ה אכן הנחיל לבני לוט את ארץ ישראל, אך בכך הפקיע את הזיקה שיש לעם ישראל כלפי חבל ארץ זה. ממילא לא ניתן לקבוע מסמרות רק על פי עקרון זה.

בקשת סיחון לעבור בגבולו מוכיחה לכאורה את ההיפך שכן ישראל לא היו מבקשים לעבור בתחומם שלהם אלא היו מבקשים לכבוש את הארץ. אלא שבקשה זו נתפרשה על ידי רמב"ן: "...אבל באמת מה שאמר לו "אעברה בארצך" זה היה משה עושה מעצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום. אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו כל עשרה עממים, והיה חפץ שיהיה כל כבושם מעבר לירדן והלאה, שיהיה מושבם יחד, ושהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש...". זהו המשך לשיטתו הכללית של הרמב"ן הרואה בחלק הצפוני חלק בלתי נפרד מארץ ירושת האבות ועל כן ארץ ישראל. שיטה זו מופיעה בפרשנותו לספר דברים פרק ב', פסוקים כג' וכט'.

גם נאומו של יפתח טוען כי "...ויתן ד' אלקי ישראל את סיחון ואת כל עמו ביד ישראל ויכום ויירש ישראל את כל ארץ האמרי יושב הארץ ההיא. ויירשו את כל גבול האמרי מארנון ועד היבק ומן המדבר ועד הירדן. ועתה ד' אלקי ישראל הוריש את האמרי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו". זהו הבסיס לדברי חז"ל ש'עמון ומואב טהרו בסיחון', כלומר: האיסור לרשת את עמון ומואב בטל בסיחון. לפי זה ניתן לומר כי ביטול האיסור החזיר ארץ זו לרשותו של אברהם וממנו לבניו.

 

 

3. בהנחה שלא, האם יש להבחין בין נחלת ראובן וגד, עד היבק, לבין נחלת מנשה, הצפונית יותר ?

הבסיס להבחנה בין נחלת בני גד ובני ראובן לבין נחלת מנשה מופיע כבר בתורה: עובדה היא כי בכל המשא והמתן שבין השבטים לבין משה רבינו עמדו רק שני שבטים בוויכוח: גד וראובן, ואילו מנשה כלל איננו מוזכר. רק כאשר מדובר על הנחלת עבר הירדן בפועל מזכירה התורה: "ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמרי ואת ממלכת עוג מלך הבשן הארץ לעריה בגבלת ערי הארץ סביב". על משמעות נתינת הנחלה לשבט מנשה למרות שלא בקשו נחלקו מדרשים[15] ופרשנים, וזו איננה מעיניננו כעת. אלא שלהבחנה זו, בין נחלת מנשה ובין נחלת ראובן וגד, יש גם משמעות הלכתית המבוססת על החלוקה שבין שתי הנחלות:

"...והא כתיב ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה ארץ זבת חלב ודבש אמר לון אשר בה זבת חלב ודבש תני אשר נתתה לי - לא שנטלתי לי מעצמי. מה ביניהון ? אמר רבי אבין חצי שבט מנשה ביניהון, מאן דאמר אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן, מאן דאמר ארץ זבת חלב ודבש אפילו כן אינה ארץ זבת חלב ודבש" (ירושלמי ביכורים, פרק א' סד ע"ב).

ההבחנה שבין נחלת מנשה לבין נחלת שאר שבטי עבר הירדן עשויה להיות מעוגנת כבר במלחמת ארבעת המלכים, שכן אזור עוג לא נכבש על ידי ארבעת המלכים, והדברים כתובים במפורש בספר דברים (ג, יא): "כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים הנה ערשו ערש ברזל הלה הוא ברבת בני עמון תשע אמות ארכה וארבע אמות רחבה באמת איש". זה פשטו של הביטוי 'ויבא הפליט - זה עוג מלך הבשן'. דבר זה מתואר בספר דברים, כאמור בטבלה ההיסטורית בריש דברינו. אם כן, זו אינה נחלת בני לוט ואדום, ועל כן אין עדות על כך שאינה מארץ ישראל. להיפך, זהו האתגר עליו נאמר בשנת הארבעים 'עלה רש', כתיקון לחטא המרגלים[16], ובכך התקיים הצווי האלוקי מלכתחילה.

 זוהי גם שיטת רש"י  (דברים ג,יג) בענין מעמד החלק הצפוני של עבר הירדן: "ההוא יקרא ארץ רפאים - היא אותה שנתתי לאברהם". כלומר, לפי רש"י חבל הארץ הניתן לאברהם הוא נחלת עוג מלך הבשן - מן היבק וצפונה.

העובדה שלא בקשו מעוג דבר יכולה להתפרש גם כן על פי עקרון זה, שכן לא היה להם דבר לבקש ממנו - הם בקשו לכבוש את עוג[17].

לפי זה נחלת מנשה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל והיא שונה במעמדה משאר חלקי עבר הירדן הדרומיים לה.

 

4. בהנחה שלא, האם רמת הגולן דהיום נמצאת בכלל בעבר הירדן או שהיא בכלל חלק מארץ ישראל שאיננה מעבר לירדן, וממילא גם לא בנחלת מנשה ?

 

כל הדיון דלעיל הינו רלאוונטי לשאלת רמת הגולן אם אנו מניחים שרמת הגולן דהיום כלולה באזור הקרוי 'עבר הירדן' במינוחים התורתיים. אולם ניתן לערער על הנחה זו וממילא, למרות שכל התשובות לשאלות הקודמות תהיינה שליליות הרי שרמת הגולן כלל אינה קשורה לדיון על עבר הירדן.

מהו היסוד הגיאוגרפי והמקראי לטיעון זה[18] ?

כאמור לעיל, בתאור הגיאוגרפי, נהר הירדן דהיום קרוי כך לכל ארכו, ממקורותיו החצבאני, הבניאס והדן ועד לשפיכתו לים המלח. אחידות שם זה לכל ארכו הינה דבר מוזר לכשלעצמו, כיון שהנהר נשפך לכנרת ומאבד לגמרי את זהותו. הנהר היוצא במוצאי הכנרת, היום ליד קיבוץ דגניה, איננו אותו נהר כלל ועיקר.

ממקורות בחז"ל נראה כי החלק הקרוי היום 'הירדן ההררי' (הצפוני) כלל אינו ירדן, וכן הכנרת אינה קשורה לירדן. הירדן מתחיל רק בחלק הדרומי של הכנרת. נדגים את טענתנו:

הגמרא במסכת בכורות מצטטת את התוספתא בבכורות: "תניא נמי הכי: ירדן יוצא ממערת פמייס, ומהלך בימה של סיבכי, ובימה של טבריא, ובימה של סדום, והולך ונופל לים הגדול, ואין ירדן אלא מבית יריחו ולמטה. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: למה נקרא שמו ירדן - שיורד מדן" (בכורות נה ע"א).

ציטוט זה עשוי להתפרש כמחלוקת כיון שיש בו סתירה פנימית: הברייתא קובעת כי החלק הקרוי 'ירדן' הינו מבית יריחו ולמטה, כלומר רק החלק הדרומי היוצא מן הכנרת הוא הקרוי ירדן. מנגד קובעים האמוראים כי הירדן יורד מדן. אולם אין כאן סתירה כלל ועיקר שכן גם הברייתא מציינת את העובדה שמימי הירדן אכן יוצאים מפמייס (בניאס) אלא שההגדרה התורתית של 'ירדן' היא רק מבית ירחו ומטה. בית ירחו מזוהה לכולי עלמא כבית ירח הידועה דרומית לכנרת.

לפי זה רמת הגולן דהיום איננה עבר הירדן כלל ועיקר. הירדן יוצא דרומה לה וכל מה שהוא צפונית למקור הירדן, על פי הלשון המקראי, כלל לא מצוי בעבר הירדן !

דבר זה נתמך גם מגבולות מסעי: הפסוקים המתארים את מהלך הגבול מציינים, בין היתר: "...והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה. וירד הגבל משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה. וירד הגבול הירדנה והיו תוצאתיו ים המלח זאת תהיה לכם הארץ לגבלתיה סביב". גם מפסוקים אלה משמע שכתף ים כנרת, שהינו מזרחית לכנרת, הינו בתוך גבולות מסעי (!). נראה שיש לראות חלקים מרמת הגולן דהיום 'כתף ים כנרת'. לפי זה יש שתי סיבות לניתוק הדיון ברמת הגולן מהדיון על עבר הירדן: גם משום שחלקים ממנה כלולים בתוך גבולות תשעה וחצי השבטים וגם משום שהיא עצמה אינה מצויה בעבר הירדן.

אם נכונה הנחתנו הרי שאין קשר בין הדיון על עבר הירדן לבין הדיון על רמת הגולן, והיא כלל איננה נמצאת בעבר הירדן[19].

 

5. בהנחה שלא, האם כיבוש דהיום מעמיד את כל המסקנות דלעיל כמיותרות כיון שעצם הישיבה בארץ היא ההופכת את הנחלה להיות חלק מארץ ישראל.

מהו מעמד שטחים שהם מחוץ לגבולות ההבטחה שנכבשים על ידי עם ישראל לפי התורה ?

שאלה זו היא כבדת משקל, והיא כמובן מוכרעת על ידי התורה שבעל פה. אנו מבקשים, כמבוא, רק להעלות את השאלה העקרונית הקשורה לגיאוגרפיה המקראית, והיא: האם בכלל ישנה חשיבות לשאלת גבולות ההבטחה או כל סוג של אחר של גבול,  במציאות החורגת מהגבולות שנקבעו. מהו המעמד התורתי של ארצות אשר לא נכללו מלכתחילה בתוך גבולות הארץ אך נכבשו על ידי עם ישראל - האם אלה תוגדרנה כארץ ישראל לכל דבר או שהגבולות הוצבו על ידי הקב"ה עם בריאת העולם או ניתינת התורה, וכיבושים והחזקות אלה לא ישנו את העובדה שהמקומות אינם ארץ ישראל.

לשאלה זו משקל עקרוני רב שכן היא עוסקת בשאלת השאלות של הגיאוגרפיה המקראית העתידית - לא זו שעוסקת בעבר אלא זו שעוסקת בעתיד. מובן מאליו, שאם התשובה לשאלה זו היא שההתיחסות לאזורים אלה היא כאל ארץ ישראל לכל דבר, הרי שגם אם התשובה לארבע השאלות הקודמות היתה שלילית - רמת הגולן של היום עשויה להיות חלק מארץ ישראל כאשר היישות המוסמכת תכריז עליה ככזו[20] - ובכך הגיאוגרפיה המקראית תקבל מפנה של ממש, וזאת ביסודות העקרוניים שבה[21].

נראה לדגמא את פירוש הרמב"ן לפסוקים שבפרשת עקב (דברים יא,כד):

"כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם - כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה מן המדבר וגו' - על דעת רבותינו הנה הם שתי הבטחות, שכל מקום אשר ירצו לכבוש בארץ שנער וארץ אשור וזולתם יהיה שלהם, והמצות כולן נוהגות בהם כי הכל ארץ ישראל, ומן המדבר והלבנון ועד הים האחרון יהיה גבולכם, שאתם חייבים לכבשו ולאבד משם העמים, כמו שאמר כאן (פסוק כג) וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, ולעקור ע"ז ומשמשיה כמו שהזכיר למעלה (ז ה כה). והבטיח כי לא יתיצב איש בפניכם - בין בארץ הנזכרת בין בכל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו...".

על פי דברי רמב"ן אלו הרי שהתורה קובעת את גבולות ארץ ישראל בשתי רמות: גבול המינימום שיוגדר כגבול הצווי - המרחבים שעם ישראל מצווה להפוך לנחלתו, וגבול המקסימום שהוא כל מקום שהוא בעל רצף טריטוריאלי מהגרעין[22] היסודי.

אם אכן דברי רמב"ן אלה הם העולים בפשוטו של מקרא הרי שהצרוף של היסטוריה - גיאוגרפיה - מדיניות ישראלית ותורה מקבל כאן משמעות של ממש בהגדרת חבלי ארץ כחלק מארץ ישראל. לא ברור מדבריו אם הכוונה היא להפיכתם ל'ארץ ישראל' לכל דבר כיון שהרמב"ן מציין בעיקר את המצוות: "...והמצות כולן נוהגות בהם..." אולם מיד בהמשך הרמב"ן כותב: "כי הכל ארץ ישראל" ולפי זה זו ארץ ישראל לכל דבר.

 

*** בשנים האחרונות, בעיקר מאז ועידת מאדריד, פורסמו מאמרים רבים על מעמד רמת הגולן בהלכה. מבין המאמרים הרבים נציין בעיקר את 'ארץ ירדן וחרמונים' של רבה של נב, הרב יגאל אריאל, שעומד לצאת לאור בפורמאט מורחב בזמן הקרוב, ואת מאמריו המפורטים של הרב דוד כהן מישיבת עטרת כהנים. נושא המאמר שלפנינו איננו מקביל לשאלת מעמדה של רמת הגולן דהיום בהלכה. אנו מבקשים במאמר זה לתת ביד הקורא את הרקע לשאלה כפי שמתברר בתורה, ולא את פסיקתה בתורה שבעל פה. על כן קראנו את שם המאמר 'מבוא' שבו אנו מבקשים להאיר את הבסיס לדיון כפי שמשתקף בתורה שבכתב.

[1] אנו נוקטים בלשון 'הקרוי היום' כדי להבליט את תמיהתנו על אימוץ שם זה. 'גולן' מופיעה בתנ"ך כשמה של עיר ולא כשמו של חבל. ראוי לברר את התהליך ההיסטורי של המעהר מהשימוש 'הרמה הסורית' לשימוש ב'רמת הגולן'.

[2] כוונתינו היא לגיאוגרפיה מדינית. אלה הם תוואי השטח שיש להם משמעות מדינית וממילא עשויים להיות בעלי משמעות הלכתית, וראה בהמשך דברינו.

[3] פסוק זה מעיד כי זוהי הכניסה המשמעותית לתחום חדש, כיון שכאן מסתיימים שלושים ושמונה שנות הנדודים במדבר. אלא שלא ניתן להוכיח דבר וודאי על ארץ ישראל, כיון שייתכן שהחידוש הוא במהלך העקיפה והכיבוש שבדרך לארץ ישראל ולא בכניסה לארץ עצמה. גם התחלת המלחמה על הדרך עשויה להיחשב כמפנה המסיים את מהלך שלושים ושמונה שנות המדבר.

[4] היחידה הגיאוגרפית הברורה שבשטח היא הירמוך, המהווה היום גם את הגבול המדיני שבין ירדן לסוריה ולישראל. אנו נדון בהמשך בדבר שאלת מעמדה התורתי.

[5] ההקבלה היא בין העמים המצויים בספר בראשית יד, בספור ארבעת המלכים נגד את החמשה, לעמים המציויים שם עם הגעת עם ישראל. השמות הם זהים לחלוטין, והזוזים המופיעים בבראשית הם הזמזמים שבספר דברים, מקום נחלת בני עמון.

[6] זו אחת הטענות הקשות כנגד מואב. לפי פסוקים אלה שעבודו תחת עול סיחון היה קשה מנשוא, ובניו נתנו פלטים ובנותיו בשביה תחת כבושו של סיחון. כשבאה האומה הישראלית לא התקרבה כלל לנחלתו, וכבדה את סרובו לתת לה לעבור בנחלתו. למרות זאת, שכר את בלעם הרשע. כיון שכך, הטענה נגדו כפולה. על כל זה ראה במאמרו של הרב מדן 'אמר נבל בלבו', מגדים ד, עמ' 49-51.

[7] אחד מהסיפורים העממיים ברמת הגולן מספרים על נהג משאית שנשלח להביא משהו לגשור. בהגיעו לרמת הגולן נאלץ ליסוע לחמשה מקומות שונים הקרויים גשור בינהם: מאחז גשור (שהתפרק בנתיים) ליד תל פארס, מחנה גשור ליד יונתן, קיבוץ גשור בדרום הרמה ליד בני יהודה וכדו'. סיפור זה הינו הד לבעיית זיהויה של גשור. אולם, בהחלט ייתכן, וכך נראה מפשוטו של מקרא, שברור נחלת גשור הינו חיוני לברור מעמדה של רמת הגולן דהיום בתורה: הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינה מעמדית.

[8] "אמר רב פפא: עמון ומואב טהרו בסיחון" (גיטין לח ע"א).

[9] למרות שהכתוב קובע כי מאבקו של יפתח הוא כנגד מלך בני עמון הרי שתוכן נאומו של יפתח מלמד כי העומד מולו הוא מלך מואב. לכך יש ראיות מספר: יפתח מזכיר בנאומו 'הלא את אשר יורישך כמוש אלהיך אותו תירש' והלוא כמוש הוא אלוהי מואב; הוא טוען שבעלות בני ישראל ממצרים הם נלחמו 'ויירשו את כל גבול האמרי מארנון ועד היבק ומן המדבר ועד הירדן' והלוא זו נחלת מואב כפי שנטען לעיל; כשהוא מתאר את מהלך העקיפה של הנחלה הוא קובע 'וגם אל מלך מואב שלח ולא אבה וישב ישראל בקדש. וילך במדבר ויסב את ארץ אדום ואת ארץ מואב ויבא ממזרח שמש לארץ מואב ויחנון בעבר ארנון ולא באו בגבול מואב כי ארנון גבול מואב', למרות שכותרת הפרק מלמדת על מלך בני עמון.. מכאן נראה שהבטוי מלך עמון קשור בצורה כלשהיא להיבט הכולל של הנחלה ולנחלת מואב הקדומה. ראה על כך בהרחבה במאמרם של משפחת מדן 'יפתח בדורו', מגדים ו' עמ' 34-35.

[10] אנו מתחילים מאברהם אבינו, למרות שיש מקום לדון גם בנהרות היוצאים מעדן וביחס שבין גן העדן לבין ארץ ישראל וגבולותיה. אנו נמנעים מלעסוק בכך כיון שהדיון בפשוטו של מקרא בענין גן עדן ומקומו הגיאוגרפי יסיט אותנו מבקשתנו במבוא זה.

[11] חלק נכבד מאטלס ארץ ישראל של הרב ישראל אריאל עוסק בהתמודדות ובשלילת שיטת רבי אשתורי הפרחי, שדבריו סותרים פשטי המקראות, לדעת הרב אריאל. אולם אף הוא מציין כי רבים הראשונים שהלכו בעקבותיו וממילא יש מקום להציבם כדברים שלא נתבררו כל צרכם.

[12] רד"ק: פירוש אם טמאה בעיניכם לפי שאין המשכן שם עברו לכם אל ארץ אחוזת ד'.

[13] רשי: אם טמאה ארץ אחזתכם - שלא בחר הקב"ה להשרות בה שכינתו.

[14] כלים פרק א משנה ו: "עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות...".

[15] ראה לדגמא את המדרש הרואה בכך עונש: מנשה גרם לשבטים לקרוע לפיכך נתקרעה נחלתו חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען, וישם שק במתניו..." (בראשית רבה פרשה פד ד"ה כ).

[16] אנו הולכים בעקבות פרושו של רד"צ הופמן לספורי שנת הארבעים המופיעים בתחילת ספר דברים. מעבר לפרשת המינוי מסופר על חטא המרגלים והמעפילים, הקפת אדום ומואב ועמון וכיבוש סיחון ועג. בשנת השניה חטאו באי עליה לארץ - כאשר הצווי האלוקי היה לעלות, ובעלית המעפילים - כאשר הצווי האלוקי היה שלא לעלות. בשנת הארבעים תקנו את חטאם בכך שלא עלו כאשר נצטוו שלא לכבוש את מואב ועמון, ועלו כאשר נצטוו לכבוש את סיחון ועוג. ארץ עודג נתקנה מלכתחילה כמקום העומד לכיבוש, ואילו נחלת סיחון היתה במקורה ארץ מואב ועמון ורק בגלל כיבושי סיחון עלו עליו בני ישראל.

[17] רמב"ן  פירש את אי הבקשה מעג בצורה אחרת: "...ולא שלחו אל עוג דברי שלום, כי הוא כאשר ראה כי הכו את סיחון יצא לקראתם למלחמה", כלומר, לא ניתן להוכיח דבר מאי הבקשה שכן היא נבעה מהתנהגות מלך עג ולא ממשהו מהותי הקשור בנחלתו.

[18] המחזיק בו היום והאחראי יותר מכולם לפרסומו של טיעון זה הוא הרב יגאל אריאל, רבה של מושב נב שברמת הגולן, שידיו רב לו בביסוס מעמדה ההלכתי של רמת הגולן להלכה ולמעשה.

[19] מקורות רבים העוסקים בסגיא ובמעמד רמת הגולן בימי בית שני אלא שאנו עוסקים רק בהופעת הסגיא בתורה.

[20] חוק הגולן לא הכניס את הגולן למדינת ישראל. חוק הגולן הוא הצעד האחרון לפני הכלה מוחלטת של רמת הגולן בתוך תחומי מדינת ישראל - החוק החיל את את החוק הישראלי על הגולן, אולם לא הגדיר אותו כחלק ממדינת ישראל. למעשה, למדינת ישראל עדיין אין גבולות משפטיים מכל צדדיה: הגבול המערבי והדרומי הוא כבר חלק מהחוק הישראלי, ואף חלקים מהגבול המזרחי הגובל עם ירדן - אך אף שם לא כולו, וכמובן שלא המזרחי הגובל עם סוריה, והצפוני. ממילא, אף אם התשובה לשאלה זו תהיה חיובית לא נוצרו עדיין כל התנאים להגדיר את הגולן כחלק מארץ ישראל הגיאוגרפית

[21] הדיון ההלכתי המקיף הראשון שנעשה בתחום זה נכתב על ידי הרב וולדנברג בספרו 'ציץ אליעזר' כרך י' (סימן א') לאחר מלחמת ששת הימים. הרב וולדנברג מציג כך את שלוש השאלות של הקונטרס המיוחד: " שלש המה שאילתותיו, והמה: (א) האם חזר חיוב תרו"מ מה"ת בשטח שכבשו עולי בבל גם להסוברים שחיוב התרו"מ בהם הוא בזמן הזה מדרבנן אשר בראש השיטה הזאת עומדים הרמב"ם והשו"ע, והוא בהיות שכעת בא לנו השטח לא על ידי נתינה וחזקה כי אם על ידי כיבוש. (ב) מה דין השטח של כיבוש עולי מצרים אשר חלק גדול ממנו נכבש ג"כ כעת בידנו בע"ה, האם גם עליו יש לדון לומר שנתחדש עליו חיוב תרו"מ ויתר מצות התלויות בארץ מה"ת, או עכ"פ נשתוה החיוב עליו בדומה לחיוב שיש בשטח של עולי בבל בהיות שכזה כן זה החזקנו בהם בכח הכיבוש. (ג) מה דין השטח החדש מארץ סיחון ועוג עמון ומואב אשר גם מהם נמצא בידנו כעת כתוצאה מהכיבוש וכבשנו אותם גם לאחר כיבוש ירושלים ויתר השטחים הסמוכים לפלטרין. הדיון עצמו הינו מפורט מאוד ונושא בחובו חידושים הלכתיים לא מעטים, החורגים בהרבה מתחום מאמרנו שלנו. כדאי גם לראות את פתיחת דבריו על ההתפעמות הגדולה שהביאו בחובם תוצאותיהם של מלחמת ששת הימים.

[22] למרות שתנאי זה אינו כתוב במפורש בדברי הרמב"ן הרי נראה שהוא מובן מאליו, ולא ייתכן שהכוונה היא לישיבת ישראל באמריקה הדרומית.