הפרעות אכילה ו"עיסקאות"

תשובה

שלום וברכה

אני מבין היטב את החשש ואת התקווה.

בשל העובדה שאני כמובן לא איש מקצוע, אוכל לעזור רק בתחומים חלקיים של השאלה, וגם זאת בעיקר מתוך ניסיוני רב השנים, אולם לא מתוך מקצועיות מקיפה.

• הסימנים שאתה מוצא בהתנהגותו עלולים אכן ללמד על דברים שיתרחשו בעתיד, ועל המקום בו הוא נמצא עכשיו, אולם אפשר גם שלא. ילד בגיל הזה עוסק הרבה מאוד בזהותו, ובין השאר בזהותו המינית והמגדרית, ועל כן – לא יהיה זה נכון לצפות את העתיד.
• אנחנו לא יודעים לענות על השאלה כמה מהנטיות הן מולדות וכמה הן תוצאה סביבה, חינוך הורים וכדו'. לא זו בלבד אלא שנקיפות מצפון לא עוזרות בדרך כלל. הדבר שנראה שיש לעשות בראש ובראשונה הוא להעניק לילד ביטחון, אהבה גדולה, קבלה, הכלה וכדו', כי רק אלה הם הכלים שאיתם ניתן אכן לעבוד על נושאים מורכבים יותר וכואבים יותר.
• לא רואים ברכה בניתוקים. פעולה "אלימה" של הרחקתו מהמסכים בצורה אגרסיבית תניב כנראה הרבה יותר נזק מאשר תועלת. אתה כנראה נוהג נכון בדרך זו (לעולם אין אנו יודעים בוודאות, אך כך נראה). עיקר המגמה שלך צריכה להיות בניה בצד החיובי, לאמור: מה ביחד אתם יכולים לעשות כדי לפעול באופן פוזיטיבי. זה מתחיל בבילוי משותף, בעבודה משותפת על דברים שמעניינים אותו, בהקצאת זמן ותשומת לב וכדו', ומתוך כך אפשר למלא את החלל בהרבה אור, שהוא המתמודד הטוב יותר עם החושך – אם בכלל החושך הזה קיים כעת בילד.
• ההכרעה שלך שלא להסכים לעיסקה של "להיות דתי" על חשבון בריאותו היא הכרעה נכונה מאוד. מהרב צבי יהודה זצ"ל שמענו לא אחת: "בראשית ברא – בראשית הבריאות". אדגיש כי אין זה נכון לומר ש"העיקר הבריאות", כי העיקר הוא כמובן העולם המוסרי והרוחני של האדם. אולם ההתחלה היא בבריאות, וטוב הכרעת שלא הסכמת לזה.

אשמח לעזור עוד, ביכולתי הדלה.

כל טוב ושבוע טוב