פערים במיניות

שאלה

ב"ה שלום הרב, רציתי לשאול, ברוך ה' אני נשוי כ-20 שנים, אוהב את אשתי ומאוד מעריך אותה. חושב שהיא יפה מאוד! בחיי האישות יש פערים משמעותיים בינינו שאני מעוניין יותר מכל הבחינות. במהלך השנים ניסינו למצוא את דרך הזהב וללמוד כל מיני דברים כמו אפרת צור ועוד. בפועל, במהלך כל השלבים רק אני פעיל מתחילת הפיוס ועד הסוף, אולי פעמיים שלוש בשנה אזכה שהיא תחבק אותי וזהו. (דברתי איתה על כך, לא השתנ כלום). בנוסף, כמעט תמיד יש לה קושי בחיבור, כך שהתחושה שלי בחיבור היא תסיים ותצא כבר. התחושות שלי בנוגע לאישות נעשו קשים עם הזמן יותר ויותר, כבר לפני כמה שנים הצעתי לאשתי שנעשה רק את שלה הפיוס המקדים ודי כי לא נעים לי להגיע לשלב החושני יותר והחיבור מכיוון שהתחושה שאני מרגיש היא שאין לה חשק לשלבים הללו מנגד היא טוענת שהיא כן רוצה (בתדירות שנוחה לה). לפני כשלושה חודשים ניסיתי ביני לבין עצמי לחשוב רבות כיצד לפתור, ורק הרגשתי גרוע יותר. כשדמיינתי את השלבים שקרובים לחיבור ואת החיבור עצמו התחלתי לקבל תחושות של ביזיון מכל המעשה הזה. להיות מלא יצרים ותשוקה כשהאישה דוממת, נדמה בעיני יותר גרוע מלרקוד כמשוגע באמצע שיעור כללי. מנגד, אשתי נעלבת מהריחוק המיני (למרות שאני משתדל מאוד להראות יחס מילולי וחיבוקים) וטוענת שהיא מרגישה שאנילא מעוניין בה. אני לא מצליח להכיל את הסיפור ולהתגבר, לקח לי זמן לאסוף את עצמי ולפנות לעזרה ואז התחילה המלחמה הנוכחית, חיכיתי שהיא תגמר אבל אני לא רואה אופק לזה, אז למרות המצב אני פונה על הזוטות שלי... כל מה שכתבתי לא היה כדי ל"לכלך" על אשתי, אלא כדי למצוא פתרון, כרגע בלי לערב אותה (אני יכול לנחש, שבדרך הטבע בדרך כלל הגבר רוצה יותר והבעיות שלי לא רק שלי). אודה אם יש לרב משהו לומר לי כדי לעזור לי לצאת מהלופ שנכנסתי אליו, או שהרב מכיר מטפל שבאמת מקצועי ויוכל לעזור לי. תודה!