פרשת חיים ולדר וההנהגה החרדית

תשובה

שלום וברכה

יישר כוח על מכתבך.

מטבעי אני נזהר מהכללות, ואיני רוצה לעסוק בכל ההנהגה החרדית, כי אם באלה שאכן נוהגים בדרך שאותה אתה מתאר. איני יודע לומר את האחוזים.

לגבי אותם שנוהגים כך – הדבר באמת מטריד מאוד מאוד. ההתמקדות שלך היא בתחום המוסר הטבעי, ואתה צודק שזה צריך להיות שורש השורשים של ההתייחסות. ואכן, אחת הסכנות שנביאי ישראל דיברו עליהם היא הסכנה של התכחשות ליסודות הפשוטים ביותר של עשיית צדקה ומשפט, הצלת עשוק מיד עושקו וכדו'.

בד בבד, הכאב הוא גדול גם על הקומות הבאות, והן הקומות המצוותיות עצמן. הלוא התורה עצמה הצמידה לאיסור "לא תלך רכיל בעמך" את "לא תעמוד על דם רעך", כדי ללמד שאנו מחויבים לשני הכיוונים גם יחד: גם לזהירות מופלגת בענייני לשון הרע והלבנת פנים, וגם לחובה להציל את מי שנפגע. החפץ חיים זצ"ל לימד את היסוד של "לשון הרע לצורך", ואין מדובר בהיתר בלבד כי אם בחובה הלכתית להציל עשוק מיד עושקו.

הצירוף של המוסר הטבעי ומצוות התורה הוא זה שצריך להוביל אותנו להתנהגות שונה לחלוטין. אני מקווה שיותר ויותר בהנהגה החרדית יטמיעו את היסודות האלה, ועל ידי כך תתעצם הרגישות למוסר הטבעי, למצוות התורה, ולחובות היסודיות בעולמנו.

כל טוב ושלא נדע