לקראת חודש אלול

״תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה״  - מעגל השנה אינו עוצר. בין כשמדובר במעגל עונות השנה וחילופיהן, ובין כשמדובר במעגל החיים הקשור בהם. גם בשעות של סערה פנימית עצומה ומאבק איתנים באויב המקיף אותנו - הקיץ אט אט מפנה את מקומו, ועימו גם מגיעים הימים המיוחדים של החודש השביעי. אנו מעניקים להם בכל שנה מבט שונה ומושפע מהאירועים, אולם עצם קיומם ונוכחותם בעולמנו אינו נתון להשפעתנו.

מה כן תלוי בנו ? חגי החודש השביעי המקודש מלמדים אותנו שאנו בעלי בחירה כיצד להגיב למציאות הנתונה. הם שקוראים לנו לעשות כל שביכולתנו כדי ליצור עולם מבורך. הדבר מתחיל בנו עצמנו, בניקוי הצללים ובהעצמת האורות שבתוכנו, והוא מתרחב לסובב אותנו, ולהדלקת האורות בכל מקום בו אנו מסוגלים לעשות זאת. קדרו פני השמיים השנה - ובתוכנו חטופים ומשפחותיהם, נפגעי נפש וגוף, משפחות שכולות ודואבות, עקורים מביתם, וכמעט ואין בית שאין בו פגיעה קשה שעברה עלינו השנה, ולכל אלה נוספים מריבות קשות ופילוגים, ושנאות רבות המחלחלות בתוכנו. ובד בבד, גילויי סולידריות עצומים, גבורת לוחמים ומסירות נפש, התנדבויות ועשייה בהיקפים שלא ניתן לתאר, ואהבות רבות הפורחות בתוכנו. אלו הצללים. אלו האורות.

ואנחנו נקבל על עצמנו להאיר, לבחור בטוב כמצוות התורה, להיטיב ולשוב, ומתוך כך לפנות לריבונו של עולם בימי תפילה ותחנונים, סליחות ופתיחת הלב, כי יראה את מעשנו ידינו ואת רצון לבבנו, ישקיף ממעון קדשו מן השמיים, ויברך את עמו את ישראל בברכת שלום וטוב.