אמנת בראשית
מאמר של הרב תמיר על אמנת בראשית וחשיבות פעילות הישיבה
הרב תמיר גרנות 08.02.24
ב"ה
תלמידי הישיבה, בוגרים, הורים וידידים יקרים,
ארבעה חודשים חלפו מאז הטבח הנורא בשמחת תורה שפתח את המלחמה.
רבים מאד מתלמידינו ובוגרינו, ויחד איתם רבני הישיבה, נמצאים מאז בחזית, בסדיר ובמילואים, בעזה, על גבול הלבנון ובגזרות אחרות. יחד עם שאר חיילי צה"ל הם נוטלים חלק במערכה על קיומנו. מאחוריהם המשפחות, הנשים והילדים, שגם הם עוברים תקופה לא פשוטה. אני שולח לכולם חיבוק אוהב, וברכה שיצליח ה' את דרכם לנצח את אויבינו נצחון מכריע, וישובו בשלום לביתם. ברכת רפואה שלמה לבוגרינו צור גרוסמן שנפצע פציעה קשה.
כידוע לכם, הישיבה עברה לתל אביב לפני ארבע וחצי שנים כדי ליטול חלק בשיח הישראלי, שלתל אביב יש עליו השפעה גדולה, וכדי להקים מרכז של תורה ועבודת ה' שכל הרוצה ליטול ממנו – יבוא ויטול.
לא שערנו אז עד כמה משמעותי יהיה מקומה של הישיבה ורבניה, הן מבחינת הפעילות והן מבחינת ההשפעה על תהליכים לאומיים. חבורות לימוד עם אנשי תרבות ואומנים שעושה הרב איתמר, קבוצות לימוד לסטודנטים, הכשרת גרים, תחנת רוח הפועלת בפלורנטין עבור צעירים תל אביבים, ועוד.
בחודשים האחרונים הישיבה פועלת באופן משמעותי בסוגיית החטופים בנסיון למנוע מחלוקת מקטבת סביב המאבק, למרות הבקורת הקשה שיש על חלק מפעולות המטה, ובנסיון ליצור ערוצי אחדות של תפילה למען החטופים, חיזוק המשפחות, עצרות משותפות וכיו"ב.
במקביל, אנחנו עוסקים בחודשים האחרונים יחד עם אנשי רוח ומעשה דתיים ושאינם דתיים, מהם דמויות מפתח בעולם ההייטק וממובילי המחאה, רבנים ואישי ונשות ציבור, בנסיון ליצור תנועה לאומית של תיקון המחלוקת הנוראה שעברנו בשנה האחרונה. תנועה זו הולידה את אמנת בראשית, אמנת התיקון של עם ישראל ב'יחד', שיצאה לדרך בקיבוץ בארי לפני שבועיים.
נקודת המוצא של האמנה בהבנה שהיינו לפני המלחמה בפילוג נורא, שקרע אותנו לגזרים, שהחליש אותנו, ואויבינו זיהו את הפירצה, ראו שאנו חלשים, וקמו עלינו לכלותינו.
אבל הם טעו. הגבורה המופלאה של חיילינו, עולה על כל דמיון. ההתנדבות החברה האזרחית – מפעימה כל לב. ההתגייסות של כל שדרות העם – מעוררת התפעלות. אהבת הארץ, החיבור לשורשים היהודיים והישראלים – עמוק כפי שלא היה עשרות שנים. והעיקר – גילינו שאנחנו לא אויבים, אלא אוהבים. היחד הישראלי חזק כפי שלא היה מעולם.
אבל האהבה הזו, החיבור הזה, הוא זמני.
אחריותינו, שהדבק הזמני שמחבר אותנו יחד בזמן המלחמה, לא ייפרם, ויהפוך להיות דבק קבוע. מיחד – ננצח, נמשיך ליחד – נסכים, יחד – ננהיג, יחד – נתקן.
הטבח של שמחת תורה, והמלחמה הנוראה בעקבותיו – הוא עבור כולנו תוהו ובוהו, וחושך על פני תהום, אבל בדיוק כמו שכתוב בפרשת בראשית: "ויהי אור". על פני התהום הזו מאיר אור גדול, ותפקידנו להאיר אותו, להרחיב אותו, עד שישנה את המציאות.
אמנת בראשית, על שם פרשת בראשית, שבשעת קריאתה בשמחת תורה פרצה המלחמה, מלחמת בראשית, ומשום שהמשבר הנורא שאנו חווים מחייב אותנו לחזור אחורה לצומת – ולהתחיל מבראשית.
אמנת בראשית נוצרה על ידי אנשים לא פוליטיים, ללא יומרות פוליטיות. העם הוא שישנה, העם הוא שיתקן. הפוליטיקה תלך בעקבותיו.
יש לפנינו שתי דרכים אפשריות: דרך האשמה, ודרך האחריות.
דרך האשמה עוברת דרך האשמת ממשלת הימין ברפורמה ובהתדרדרות החברתית, ולחילופין האשמת חלק מהמחאה בשימוש בכלים לא לגיטימיים ובפגיעה בצה"ל ובבטחון הלאומי, האשמת שרון והשמאל בעקירת גוש קטיף שחיזקה את חמאס, האשמת הממשלות הקודמות בהזנת חמאס ובפיטומו, האשמת פרס בהסכמי אוסלו שנתנו לאויבינו להרים ראש, והאשמת צה"ל לדורותיו בקונספציה. באופן הזה מגיעים בסוף להאשמת אדם הראשון את חווה בכל הרע שבעולם. ההאשמות הללו הן לעתים נכונות, כולן או חלקן. אבל הדרך הזו לא תוביל אותנו לשום מקום חיובי, להיפך – היא תגרור אותנו להתכתשות מחודשת, לפילוג, ולזריקת אחריות על האחר. דרך הא
דרך האחריות שונה היא. כל אחד מאיתנו יעשה רק את חשבון נפשו. כל תנועה, כל מפלגה, כל מגזר, לא את חשבון נפשו של האחר תעשה, אלא רק את שלה. אין צורך בהאשמות, גם לא תביעה לבקש סליחה, אלא לקיחת אחריות. כולנו, יחד, ניקח אחריות, כלפי העתיד, ונכריז יחד, מה אסור לעשות, ומה חייבים לעשות, כדי שנוכל לשמור על ה'יחד' שלנו, לתקן ביחד.
העימות בין המערב והמזרח, בין אירופה ואמריקה לבין אסיה, עומד על המתח שבין תרבות של ריבוי לתרבות של אחדותיות. המערב מאמין בריבוי: פלורליזם, רב תרבותיות, חופש דעות ועוד. המזרח ובעיקר האיסלאם – באמת אחת, תיאולוגית ופוליטית. האחדות שלו היא אחדות פשוטה, ללא ריבוי כלל.
בזעיר אנפין, ייצגה הממשלה במחלוקת האחרונה שלנו את תרבות האחדותיות, והמחאה את הריבוי המערבי, כשבית המשפט הוא המגן שלו.
האיסלאם רואה בעם ישראל אויב משום שבאופן פרדוכסלי הוא מקור רעיון האחדות, אך הוא דוגל בתרבות המערבית של הריבוי, והסתירה הזו תקועה לעולם הערבי-אסלאמי בגרון.
לאמיתו של דבר, הסוד של עם ישראל הוא האחדות שבריבוי. תמיכה בריבוי תנועות, תהליכים ודעות, ואמונה עמוקה שלהכל שורש אחד ותכלית אחת. רק מתוך שיח חיובי המגמה הליברלית-מערבית עם זו הדתית-לאומית יוכל הסוד העמוק הה להופיע.
בהלוויה של אמתי בננו האהוב אמרתי, מדם ליבי:
אי אפשר להיות יחד רק במלחמה,
אסור לחזור לדרך הרסיסים והשברים
אנחנו זקוקים לקפיצת אמון – להאמין איש ברעהו,
אנחנו זקוקים לקפיצת אמונה – להאמין ולקוות שיכול להיות לנו הרבה יותר טוב, יחד.
כשאנחנו אוהבים ומאמינים אחד בשני – האור ינצח את החושך.
כל אחד מאיתנו יאמר לעצמו, ויאמר לעם ישראל: "הריני מקבל על עצמי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך", לאהוב, לא לפלג, לא להאשים, לא לשנוא, לחבר.
כעת אנחנו לוחמים, מלוחמים נהפוך לחולמים, נחלום יחד את חברת המופת שאנחנו, עם ישראל, רוצים להיות.
תמיר גרנות
האמנה מצורפת למטה, יחד עם קישורים וכתבות:
לחתימה
לחתימה והצטרפות של ארגונים
פייסבוק
טוויטר
אינסטגרם