שיעור כללי | מחלוקת אביי ורבא בשיטת ר' שמעון בדבר שאין מתכוון ופסיק רישיה

במקומות רבים בש"ס נתפרשו דעות תנאים על פי ההנחה שנחלקו ר' שמעון ור' יהודה בדין דשא"מ, היינו באדם העושה מעשה אחד שיש לו תוצאה אחרת הנגררת עימו, ואינו מתכוין לה, שר"י סובר שאסור מן התורה לעשותו, וייתכן שאף חייב עליו, ור"ש מתיר לכתחילה, למרות שעלול לעבור על איסור. האופי הקוטבי של המחלוקת והיעדר מקורות לשיטותיהם, מצביעים על כך שמחלוקתם מושרשת ביסודות המחשבה ההלכתית. בשיעור זה נחקור בעיקר את שיטת ר"ש, שהיא עצמה נתונה במחלוקת אביי ורבא. ראשית הדיון בסוגייתנו היא בשאלה מה יפסוק ר"ש בנסיבות בהן התוצאה האגבית האסורה של המעשה נגררת בהכרח אחר המעשה ואין אפשרות שלא תיעשה ("פסיק רישיה"), ומכאן השלכות למקומות רבים. אנחנו נרחיב במקורות ממח' בין אביי ורבא במרחבי הש"ס, וננסה לעמוד על השורשים המשותפים שלהן, ובעיקר על שיטת אביי המאתגרת יותר. מספר מקורות יעסקו גם בשיטת ר"ש כשלעצמה, וננסה ללמוד מזה ומזה.

הרב תמיר גרנות 17.05.22