המנהג לאכול יחד את המצה והמרור במסגרת "כורך" ידוע לכולנו, ואף מוכר כי הוא מבוסס על הנהגתו של הלל הזקן, שבעצמו דרש את הפסוק המדבר על קרבן פסח מצרים בשמות פרק י"ב. הסוגייה אשר נדון בה מעמידה את מנהגו של הלל במוקד של מחלוקת גדולה יותר, עקרונית, על תערובות בין מצוותלמצוות אחרות, והאם יש אפשרות כי המצוות מתבטלות בתערובת ולא מתקיימות. המסקנה הראשונית בה נפתחת הסוגיה היא כי בימינו העקרונות וההנהגות של הלל מימי המקדש כבר לא עומדות. לאחר שנסקור את הסוגייה, ננסה להבין שני דברים: את גבולות המחלוקת בשאלה האם מצוות מבטלות זו את זו, ואת העמדות מאחורי הקביעה הספציפית אליה מגיעה הסוגיה בנוגע לאכילת מצה ומרור בימינו זה יחד עם זה.
