ביקורת עעל ארפא משובתם

הלכות תשובה לרמב"ם מורכבות משני תחומים. הפרקים הראשונים והפרק האחרון עוסקים באורחות התושבה ובדרכיה. הרמב"ם מפרט את המעשים הנתבעים מבעל התשובה, את ההתנהגות הראויה ואת מבחנו. בכך היה הרמב"ם לראשון עיצב את התשובה כאוסף הלכתי, שאינו שונה במהותו מכל תחום הלכתי אחר המופיע ביד החזקה. תחום שני, לבם של הלכת שה, כלל אינם עוסיקם שה עצמה. הרמב"ם עוסקה בחירהופשית, במערכת השכר עונומלאוק,בבחירה ובידיעה ובעוד עניינים שאינם קשורים למעשיו של אדם.

מבנה הלכות שתוה מלמד על שתיה עמרכות הקיימות עלמשהתושבה.מחד ס, התשובה היהל משהאתקןהאם. ריבונו של עולם, היודע את יצרי אי וממעלי דרך אדם, הורה דרך תשובה לבת השובבה. על אף ייחדו סגנונוהכ לרמב"ם אין הוא ידבוה-רבים עסקו במשך הדורות בדרכים הראויות לשו בתשובה ובמעשים הנדרשים מבעל התשובה. אף רבי יונה מגירוסנדי ייחד את ספרו, שערי תשובה לסוגיה זו, וקדמו לו בעל חובות הלבבות וראשונים אחרים. ברם, אין התשובה שאלה מעשית בלבד, כי אם גם שאלה תפישתית כוללת. התשובה מעלה שאלות רבות בתחום הרעיוני – כיצד היא אפשרית, והלוא לא ניתן להזיב את גלגל הזמן אחור; הלוא מעשיו של אדם קבועים מראש וכידנתן לצוותו לשוב בתשובה וכן הלאה.

גם הראי"ה קוק ייסד את משנת התשובה שלו על שני יסודות אלו. מחד גיסא, עוסק ספר אורחות התשובה בדרי תדשובה פרטיים ומעשיים, המוקרנים באור העז של הישועה הזרוחה. הראי"ה לימודי בדורנו חייבת להתברר משנה מעשית של תשובה, שתתאים דור של תחיה, שאינו מוצא עצמו באורחות התשובה של הדורות הקודמים. ברם, ספר אורות התשובה ושארק ליקוטי הראי,"V על שתובה אינם מסתפקים ואף אינם פותחים בצד המעשי.