יום העצמאות באינתיפאדה

"כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה ממני איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם, זכור תזכור את אשר עשה ד' אלוקיך לפרעה ולכל מצרים" – בדברים אלה מלמדת התורה על אחת ממשמעויות זיכרון יציאת מצרים. אין הזיכרון ההיסטורי עומד לעצמו, ואין מטרתו להשיב אותנו אל העבר. עיקר יסודו של הזיכרון ההיסטורי הוא להוות עוגן התמודדות עם ההווה. בשעה שייפול עליך מורא גדול ייפול עליך במפגשך עם גויי הארץ הרבים, זכור כי במצרים המציאות הייתה קשה בהרבה, והושיעך ד' ממנה בכוח גדול וביד חזקה. עצם העובדה כי אפשרות זו קיימת (אף כי אינה וודאית) המעניקה כוחות רבים וגדולים, שכן לא תקצר ידו של ריבונו של עולם להושיע ברב או במעט.

למעלה מכך, הזיכרון ההיסטורי מכניס את הכל לפרופורציות נכונות. טיבו של משבר שהוא משעבד את כל המחשבות כולן למציאות הבעייתית, ואין הוא מניח להביט על התמונה כולה. התבגרנו דיינו כדי שלא ללכת שולל  אחר הטוענים "שלום עכשיו" או "משיח עכשיו", ואנו בורחים מנביאי השקר השונים, הטוענים כי בידם מפתח לגאולת ישראל ולביטחונו המוחלט. בשל כך, אנו עלולים לשקוע בחוסר תוחלת ותקווה, וליפול ברוחנו. מצוות הזיכרון ההיסטורי קוראת להתבוננות רחבה על ההיסטוריה כולה. או אז מתברר כי ההווה הוא איבר אחד מני רבים של שלשלת תולדות האומה הישראלית, ומשקלו של הקושי מתגמד מול המהלך כולו.

כמו ימי הזיכרון על יציאת מצרים, חנוכה ופורים, כן ביום העצמאות אנו מודים לריבונו של עולם על שזיכנו לשוב אל ההיסטוריה העולמית, ולהנהיג את עצמאותנו ככל הגויים אשר סביבותינו; ביום העצמאות אנו משבחים את ריבונו של עולם  על תתו לנו את הכוח לעמוד מול אויבנו הקמים עלינו לרעה; ביום העצמאות אנו חוזים בהארת אור גאולת ישראל כחכמים שראו אותו בבקעת ארבל; ביום העצמאות אנו מציינים את האפשרות שזיכנו בה ד' לבנות כלכלה עצמאית המתנהלת באורחות התורה ועל פי ההלכה, ומכוונת לעשיית צדקה ומשפט – קשה לחדול מלמנות את כל השבח וההודאה שעמנו ביום זה.  חלק מהפוטנציאל ממשנו; חלק אחר עדיין נתבע מאתנו, ואנו קרואים לתקן עולם במלכות ש-די. בין זה ובין זה הם סיבה להודות ולשבח לריבונו של עולם.

שעה קשה זו שאנו מצויים בה, מביאה אותנו, מטבע הדברים, לחוש ולדבר בעוצמות המשבר הקשה.  בשנתיים האחרונות אנו עצמנו סיגלנו לעצמנו, לבושתנו, שפה של גלות - אנו עצמנו משתמשים בביטוי "דם יהודי נשפך כמים" בעוד שיש בדברים כפירה בטובה, ותיאור מציאות מופרז שאינו ראוי ואינו נכון. דווקא בשעה זו חובה קדושה היא לחגוג ביתר שאת וביתר עוז את יום העצמאות. ראשית דבר, אנו מודים לריבונו של עולם על כל החסד אשר גמל אותנו. הודאה זו לעצמה מחזקת אותנו, אך יותר ממנה מתבררת לנו התמונה במלואה  בשעה שיש לנו מדינה וצבא וממשלה ויכולת החלטה – מצטיירת התמונה באופן שונה לחלוטין:

אמת הדבר כי הסתבכנו בצרה שאין אנו יודעים את סופה. אמת הדבר כי העובדה שבין הירדן לים יושבים כתשעה מיליונים של בני אדם, כחמישה מהם בעלי זהות יהודית וכארבעה בעלי זהות שאינה כזו אינה פשוטה כלל ועיקר. אין הבעיות נעצרות בתחום החוץ והביטחון בלבד – אנו סובלים מאבטלה חמורה, משסעים פנימיים שאינם פשוטים, ממחלוקת עזה בדבר זהותה היהודית של מדינת ישראל, מפרץ של אלימות קשה ועוד ועוד. ברם, כאשר מעמידים את כל זה מול יום העצמאות ומשמעותו העין הכואבת והכמעט מיואשת מפנה את מקומה לעין טובה. ד' דיבר טוב על ישראל, והאפשרויות נתונות בידינו. אין אנו אומרים עוד שאין לנו להישען אלא על אבינו בשמיים באותה משמעות שאמרנו משפט זה בגלות (ואולי יש לחדול מלשיר שיר זה). בימים בהם אנו חיים עתה יש בידינו לעשות הרבה מכוחו של ריבונו של עולם. הוא המלמד ידינו למלחמה והמאפשר לנו לרדוף אחר אויבנו; הוא שנתן בידינו את הכוח להקים מערכת של צדק ומשפט, ואנו נתבעים בכל עת  לפדות את ציון ושביה במשפט ובצדקה;  הוא שנתן לנו את היכולת לארגן את המערכת החברתית שתתמוך במך ובמסכן. אין לנו אלא לקבל מכוחו של ריבונו של עולם ולפעול במציאות, ואין לנו לומר  כי אם "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו וד' יעשה הטוב בעיניו".

בהתבוננות כזו אנו יודעים גם את סוד הניצחון וההתמודדות עם המציאות הקשה. דווקא בחגיגתנו את יום העצמאות אנו מעניקים לעצמנו את היכולת לנתח נכון את מציאות נפשנו, להתעודד ממגוון האפשרויות שבידינו, לשמוח בחסד ד' שהאיר עלינו לפני חמישים וארבע שנים, לדבר במילים של גאולה, אחריות, יכולת, עוצמה, גבורה, עוז, חסד וצדק – ולפעול. כמה חשוב לנו יום העצמאות השנה. כמה הוא נצרך בשעות אלו, שכן הוא המעניק את המשמעות האמיתית לסבל שאנו סובלים, ומזכיר לנו את הנפלאות הגדולות המתרחשות בעצם הוויתנו. נצא אנו לרחובות העיר כבכל שנה, ונאמר לכל הסובב אותנו כי אין אנו עוורים ומתעלמים מהקשיים, כי אם עינינו צופיה ואנו מתבוננים עין בעין בשוב ד' ציון, ולוקחים על עצמנו את האחריות שאיפשר לנו ריבונו של עולם לקחת, בחסדו ובטובו. אנו יונקים עוצמה ועוז ממה שאירע לפני חמישים וארבע שנים, ומתוך מודעות מתמדת למשמעות המדינה, מודים לריבונו של עולם על הטוב אשר גמל אותנו, ולהוביל עוד ועוד את מהלך ישועת ישראל לתיקונו השלם.