ארבע פתיחות על מוסר מלחמה

ארבע פתיחות על מוסר מלחמה

המהות המוסרית של המלחמה היא ניצחון הצודקים. תורת ישראל מזהירה בהקשרים אחרים שלא לעמוד לטובת העשירים, ועל כן היא אוסרת לקחת שוחד, ובמקביל היא מזהירה "ודל לא תהדר בריבו", לאמור: החלש אינו זוכה לתמיכה אוטומטית מצד היותו חלש. המוסר שלנו אינו מוסר החזקים ואף לא מוסר החלשים. הוא מוסר הצודקים. המצב המוסרי החד-משמעי הוא שטילים לא יעופו על תושבי הדרום ועל מקומות אחרים במדינת ישראל. זו צריכה להיות אמירה חד משמעית, וללא כל פשרות והסכמים. אף טיל, בשום תנאי ובשום מצב, לא ישוגר על תושבי מדינת ישראל, והתביעה המוסרית הצודקת היא להביא להפסקה מוחלטת של ירי זה, הכורכת בתוכה גם הבהרה חד-משמעית בדבר מה שייעשה בעתיד, כאשר ישוגר הטיל הראשון אחרי הסכם כלשהו. לא שקט יחסי, לא שקט מתוח – שקט מוחלט.

בכפוף לחובת הניצחון, צריך לעשות כל מה שניתן כדי לצמצם פגיעה במי שאינו במעגל המלחמה. אין מלחמה סטרילית, וחובה זו היא כאמור בכפוף לחובה המוסרית לנצח את הרשע, ואוי לנו אם נתנה את המלחמה על קיומנו באי-קיומן של שגיאות. אולם היא קיימת, ואל לנו להתעלם ממנה. היא נובעת מכך שעל כל החובות לשפוך דמים לעתים, חופף העיקרון היסודי של "שופך דם האדם באדם דמו יישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם", שהוא עיקרון תורתי אוניברסלי, שקדם אפילו להקמת עם ישראל. ישנם נימוקים נוספים לתביעה המוסרית הזו מצדנו – למן האחריות שלנו לקידוש שמו הגדול של ריבונו של עולם ומניעת חילול שם שמיים, ועד לפרקטיקה, המלמדת כי כל פגיעה במי שאינו נמצא במעגל המלחמה מצמצמת את השיגי המלחמה, בין בצדק ובין בצביעות. לפיכך, אנו צריכים לעשות הרבה כדי שלא ייפגעו אנשים שהם מחוץ למעגל הלחימה, ולשבח את צה"ל על מאמץ זה, בהענקת הגיבוי הציבורי המלא הן לניסיונות שלא לפגוע לחינם, והן במצב בו נעשים ח"ו טעויות.

החובה המוסרית המוטלת עלינו, על אלה שנמצאים מחוץ למעגל הלחימה ומחוץ למעגל הטילים, היא בראש ובראשונה - הסולידריות. סולידריות זו אינה מתמצית בהאזנה לחדשות בלבד, ובניתוחי הספסלים האחוריים בדבר היעדים האסטרטגיים של מדינת ישראל. היא מתמצית בנכונות שלנו לעשות הרבה יותר מימי חול רגילים, בכל תחום בו אנו עוסקים. כל אדם יבחן את עצמו היכן הוא יכול לעשות יותר למען האומה הישראלית, למען הציבור בדרום, מתוך נשיאה משותפת בעול עם הציבור. כאשר מדובר עלינו, בחורי הישיבות, שאינם נמצאים כעת בשרות פעיל, הדברים מובנים מאליהם. מעבר לחובת תלמוד תורה הקיימת מצד מהותה, מעצם המחויבות לעם ישראל שמקצר את השרות הפעיל של בני הישיבות כדי שילמדו תורה – קיימת חובה בשעת חרום זו לעשות את שאנו מופקדים עליו בעת הזו, וללמוד ביתר שאת וביתר עוז. בחור המתבטל כעת פוגע לא רק ביסודות תלמוד תורה הנצחיים, אלא בחובתו ובמילוי תפקידו הרוחני. רק מכוח עמדה זו אפשר לפנות החוצה, ולעשות למען קישורו של כל עם ישראל המופלא הזה לשעת החרום ולעבודה הלאומית הכוללת.

בימים כתיקונם, הייתה נקודה אחרונה זו מופיעה בראש הדברים. אחד היסודות שאנו לומדים בישיבה, בעת לימודי התנ"ך, הוא שאין שעה מסוכנת יותר למוסר החברתי הצודק מאשר שעת חרום. בשעה זו נשכחות כל המחויבות המוסריות כלפי הגר היתום והאלמנה כמיצגי האנשים הנדחקים לשולי הדרכים, ובשם היעדים הלאומיים נפגעים זכויותיהם. הנביאים עסקו בכך רבות (ראו לדוגמה במיכה פרק ב), ולימדו כי תביעות חברתיות מוסריות קיימות גם בשעת חרום. איני יכול להסתיר את אושרי מהכוונה לחתום היום על הסכם בין ההסתדרות והממשלה בדבר הסדרת מעמדם של עובדי הקבלן בצדק ובמוסר, ואפילו רטרואקטיבית מחודש מאי, עם ציפייה שבעתיד הקרוב יוסדר מעמדם גם במגזר הפרטי. אני מאמין שהעוז המוסרי שאנו יונקים מתיקון חברתי זה, בד בבד עם ההסדרים הקיימים לפיצוי הנפגעים מהתקפות המחבלים, הוא חלק בלתי נפרד מדמותנו הראויה, כמו גם מהכוח שאנו מעניקים בכך לעצמנו לעמוד בפני כל צר ואויב חיצוני. ועשית הישר והטוב בעיני ד' אלוקיך הוא המקור היסודי של עוצמתנו, והערות אלו על המוסר ועל המלחמה הם שמבטאים את הליכתנו בדרכו של אברהם אבינו, ששמר את דרך ד' לעשות צדקה ומשפט.