מה כוונת הפסוק "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" במי מרה. מהו אותו חק ומשפט ? מתוך תשובת הרמב"ן אנו לומדים את אחד היסודות הגדולים שמבמשנתו וזה אחד העקרונות שמובילים את הישיבה. השיעור לעילוי נשמת גילה וקסלר בת חיים שמחה ז"ל
בהתחלה יש תקלה, הסאונד מתחיל רק ב 0:52 השבוע למדנו על מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן ביחס למעמדה של התפילה כמצווה עצמאית אם לאו. השיעור לעילוי נשמת גילה וקסלר בת חיים שמחה ז"ל
בשבוע הקרוב נעסוק בסוגיית חלוקי כפרות ודין תינוק שנשבה מתוך כך אין מתאים לפתיחת השבוע מדבריו היסודיים של הרמב"ן ביחס לקורבן פר העלם דבר של ציבור בפרשת שלח לך: "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה" - הפרשה הזו סתומה במשמעה ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג ודבריהם דברי רוח שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד כי הכתוב אומר (פסוק כג) את כל אשר צוה ה' (אותו) אליכם ועוד שאמר כאן (פסוק כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה כי שגגתם במעשה שעשו לא שישבו ולא עשו וכן אשר תעשה ביד רמה (פסוק ל) אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שצוה השם אבל תעשו הפכו או יאמר שתשגו ולא תעשו מצותיו במה שהזהיר אתכם שלא לעשות כי המניעות בלא תעשה יקראו מצות כמו שאמר (ויקרא ד ב) כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשינה והנה חיוב הקרבן הזה בשגגת העדה משונה מן הקרבן האמור בפרשת ויקרא כי שם חייב להביא פר לחטאת (שם פסוק טו) וכאן פר לעולה ושעיר לחטאת ועל כן הוצרכו רבותינו לומר (הוריות ח) שזה הקרבן על שגגת ע"ז ולשון הכתוב שלא נוציא אותו מפשוטו ומשמעו יאמר וכי תשגו מכל המצות ותעברו על כל מה שצוה השם לכם ביד משה שלא תעשו דבר מכל מה שצוה אתכם תקריבו הקרבן הזה ולכך לא הזכיר בכאן כאשר יאמר בקרבנות החטא "אחת מכל מצות ה'" והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל ויהיה כל זה בשוגג כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם או שיאמרו כמו שזכר בספרי (שלח קטו) מפני מה אמר המקום לא שנעשה ונטול שכר אנו לא עושים ולא נוטלין שכר כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל שנאמר (יחזקאל כ א) באו אנשים מזקני ישראל וישבו לפני אמרו לו רבינו יחזקאל הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו' או שישכחו את התורה וכבר אירע לנו כן בעונותינו (כי) בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני וזהו שמוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם והיא עבודה זרה ויהיה שיעור הכתוב וכי תשגו ללכת אחרי אלהים אחרים ולא תעשו דבר מכל מצות ה' כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה שאם יש אלוה זולתו יראתו ומצותיו וכל החיוב בהם אינו כלום ובאה זאת הפרשה להשלים בתורת כהנים דין שגגת עבודה זרה כי הספר הזה ישלים דיני הקרבנות כאשר פירשתי (בתחלת הספר) ונכנסה כאן בעבור שהם מרו דבר השם ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (לעיל יד ד) להיות שם במצרים כאשר היו בראשונה בלא תורה ובלא מצות והנה באה הפרשה להודיעם כי אפילו בע"ז יכפר על השוגגים אבל העושים ביד רמה יכרית אותם וכבר פירשתי הכרת הזה בסדר אחרי מות (ויקרא יח כט) השיעור לעילוי נשמת גילה וקסלר בת חיים שמחה ז"ל
בתלמוד על פורים נכתבה מסכת שלמה ואילו על חנוכה נכתבו שני דפים במסכת שבת ועל נס חנוכה עצמו נכתבה שורה אחת וגם בה מזכירים את נס פח השמן. ניתן לראות שחכמים השמיטו את מלכות בית חשמונאי. על כך מסביר הרמב"ן בפירוש על פרשת ויחי. השיעור לעילוי נשמת גילה וקסלר בת חיים שמחה ז"ל
מתוך עיון בדברי הרמב"ן על שני הפסוקים הבאים בספר דברים יד א-ב: "בָּנִים אַתֶּם, לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם: לֹא תִתְגֹּדְדוּ, וְלֹא-תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם--לָמֵת. ב כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ; וּבְךָ בָּחַר יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה, מִכֹּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה" פתחנו את השבוע בלימוד יסודות חשובים בנוגע ליחסה של התורה לרגשות ולתחושות הטבעיות שיש לאדם במהלך חייו. וראינו כיצד התורה נותנת מקום לאותם תחושות ומאפשרת לנו לתת להם מקום וביטוי בחיינו הרוחניים. שבוע טוב!
למדנו את את דברי הרמב"ן על מצוות התפילין מתוך פרשת בא - ספר שמות פרק י"ג פסוק ט'ז. הרמב"ן שם דן בסוגי הכופרים ומה תהיה הדרך להשיב בליבם את האמונה - בדבריו הרמב"ן מגיע למסקנה שהאמונה תשוב מתוך נס גלוי שיהיה לעיניהם. וישנם מצוות שנועדו בכדי להזכיר לנו את אותם אירועים משמעותיים, אבל לא כזיכרון היסטורי אלא זיכרון פעיל שמעורר אותנו לאמונה גם היום אלפי שנים אחרי שארע.
בשיעור הרב מסרטט בפנינו את שיטתו האמונית של הרמב"ן בנוגע ליחס הראוי ללימוד מעשי האבות, ומתוך הבנה זאת מה עלינו ללמוד מהם ומהסיפורים שאנו לומדים עליהם. 'רגלם מוצבות ארצה וראשם מגיע השמימה'
השבוע עסקנו במצוות שילוח הקן מתוך הפרשה שלנו, ומשם הגענו לעיסוק בסוגיית ניתנת טעמים למצוות.
