תפילה על עצמי או תפילה צורך גבוה? לדעת לקבל את הטוב והרע גם יחד.
בתחילת השיעור דיברנו על היכולת מחד לדעת שהכל מה' יתברך ומאידך לשמוח במעשי ידינו, ובכלל כיצד יש לחיות סתירות אמוניות קיומיות. ובחלק השני של השיעור דיברנו על ציווי התורה: "לא תירא מפניהם" כיצד ניתן לצוות על רגש כה בסיסי באדם זה לא נתון לשליטתינו? והבנו שה' אינו מצווה להדחיק את רגשותינו אלא פשוט לשמור אותם כרגש אבל ברובד המעשה לא שלכוח לרגע מה באמת מצופה מאיתנו לעשות וכך לפעול.
"תשמע חלום לפתור אותו. היינו כי כל עניני עוה"ז הם כחלום הצריך פתרון וכמו שיפתור האדם כן יקום אצלו, והאדם המבין בכל כי הכל הוא רק מהש"י ורק ממוצא פיו יחיה הכל, זה מבין טעם בכל דבר ומגיע לחיים אמיתיים, כמו לחם העיקר המחיה הנמצא בו הוא המוצא פי ה' ומי שאוכל פשוט כבהמה אינו משיג מהלחם רק חיי עוה"ז, והמבין כי מוצא פי ה' הוא המחיה זה ישיג חיי עולם, כי לחם הוא אותיות חלם, היינו שצריך פתרון. וכן הוא כל הנאות כי כל ההנאות והטובות שבעולם נמשלין ללחם." לחם - חיים מציאות
יעקב מקטין עצמו לנוכח אבותיו, אבל בסיום ה'מי השילוח' מצהיר שיעקב היה הגדול שבאבות. ולא ברור מה נכון אליבא דאמת? ואולי יש ב' בחינות והם לא סותרים. עבודת יעקב אל מול דרכם של אברהם ויצחק.
