חיפוש

האם יש כלים להבחין במחלוקת שהיא לשם שמיים? האם ניתן לקבוע על ידי מדד חיצוני כלשהו שזו מחלוקת ראויה, ואילו האחרת היא מחלוקת שאין סופה להתקיים? קשה לענות על שאלה זו, ובכל זאת

הרב יובל שרלו

‏‏‏‏האם יש כלים להבחין במחלוקת שהיא לשם שמיים ? האם ניתן לקבוע על ידי מדד חיצוני כלשהו שזו מחלוקת ראויה, ואילו האחרת היא מחלוקת שאין סופה להתקיים ? קשה לענות על שאלה זו, שהלוא הביטוי ``לשם שמיים" מתייחס באופן טבעי לעניינים הנוגעים לכוונת הלב, למוטיבציה הפנימית ולהתכוונות האינטימית של האדם החולק, ולמקום הנסתר הזה אין איש מסוגל להביט. לא ניתן להתעלם גם מהעובדה שאין לנו הלכות מחלוקת, ואף שלעניינים משפיעים הרבה פחות על חיינו אנו מוצאים פרטי פרטים של דיונים - הפנומן המופלא של עולם המחלוקות, המרכז לתוכו הן את האנרגיה להגדיל תורה ולהאדירה מתוך המפגש העליון של "בעלי אסופות" היושבים ודנים בסוגיות היסוד של התורה, והן את הצל הנורא והתהום של התדרדרות מחלוקת לשפיכות דמים של ממש, אפילו במחלוקת בית שמאי ובית הלל – נעדר הלכות מסודרות של ממש.


אף על פי כן, נראה כי ניתן לנסח לפחות שתי הלכות יסוד הנוגעות למחלוקת, ושהן מאפיינות גם את המחלוקת שהיא לשם שמיים. ראשונה בהן היא הדרך בה כל צד מציג את עמדת הצד השני. אחת הטכניקות המכוערות ביותר בניהול מחלוקת היא הצגת הצד השני בצורה גרוטסקית, מגוחכת, צינית ומעליבה, וזאת כדי שיהיה נוח לתקוף אותה. העושה זאת מעיד על עצמו כי הוא אינו מתכוון לליבונה של תורת אמת, ומגמתו היחידה היא ניצחון והכרעה בויכוח, ובשל כך הוא מתיר לעצמו להשתמש בכל הכלים המגונים האפשריים. לעומת זאת, בשעה שאדם מציג את עמדת הצד השני ביושר ובנאמנות, כפי שהשני אכן מכוון, הוא מעיד על עצמו שהוא מבקש את האמת. צעד זה של הקדמת דברי האחר לדבריו, לא רק כאמירה פורמאלית, אלא מתוך דיוקה וכוונונה לאמת הנמצאת בה, אינו מונע בעד האדם לחלוק עליה מקצה עד קצה, ולטעון כי אין בה כל יסוד שראוי להחזיק בו. שערי הטיעון אינם ננעלים. אולם מוטלת חובה על כל השותף במחלוקת לדייק, כיוון שאם מטרתו היא אכן לשם שמיים, הוא אינו מציב את הניצחון במחלוקת בראש יעדיו, אלא את ביררוה של האמת, שאינו יכולה להיעשות בטכניקות של שקר. טוב לברוח מכל דיון בו הדבר אינו נעשה.


הכלי המובהק השני למחלוקת לשם שמיים קשור ביכולת להבחין בין עמדה שהיא לא נכונה ובין עמדה שהיא לא לגיטימית. בתוכנו חיים רבים מידי הסוברים כי אם לדעתם עמדה מסוימת אינה נכונה, היא הופכת גם להיות לא לגיטימית. אחת מהלכות המחלוקת היא היכולת להבחין בין השניים, ולהרחיב את הפער בין שני המושגים. כשהפער מורחב אנו מגלים כי המחלוקת אינה גולשת לפילוג ולקרע, אלא רק במקומות יחידאים. לעומת זאת, בשעה שכל עמדה הופכת מיידית גם לעמדה השוללת את הלגיטימיות של האדם החולק, לא זו בלבד שתהומות האש הבוערת נקרעים ואנו נופלים לבור העמוק, אלא שזו גם עדות לכך שאין מדובר במחלוקת לשם שמיים, שכן ריבונו של עולם לימד אותנו "את כל הדברים האלה", ולא ציווה עלינו לסבור כי ד' קבין של המוח המצומצם שלנו מכילים את האמת כולה. ולו נקפיד על שתי הלכות מחלוקת אלו – נתברך מעוצמתה וגדולתה של המחלוקת, ולא מהחורבן שהיא עלולה להביא בכנפיה.