מידה כנגד מידה

פרשת השבוע עוסקת בעלייתו של יוסף לגדולה בבית פרעה ובמפגשים שלו עם אחיו לפני שהוא מתוודע אליהם. במהלך המפגשים הללו מתנהג יוסף אל אחיו בצורה משונה. בתחילה הוא מאשים אותם בכך שהם מרגלים , לאחר מכן הוא שולח אותם להביא את בנימין אך כולא את שמעון ולבסוף הוא מטמין את הגביע שלו באמתחתו של בנימין ומאשים אותם בגניבה. מהו פשר המעשים הללו, מדוע מעביר יוסף את אחיו את כל התלאות הללו ולא מתוודה בפניהם מייד. "הכלי יקר" בפרושו על התורה מסביר שמעשים אלו של יוסף הם "מידה כנגד מידה" . יש בהם שחזור של המעשים אותם עשו האחים ליוסף. האשמת האחים בריגול היא כנגד האשמת האחים את יוסף בכך שהוא אינו חלק מהם ומוציא את דיבתם. ההאשמה בריגול מעבירה את האחים את חווית הזרות שחש יוסף. השלכתם של האחים אל הכלא ולאחר מכן מאסרו של שמעון הם שחזור של השלכתו של יוסף אל הבור ואילו הטמנת הגביע באמתחתו  של בנימין והטלת האשמה עליו מובילה לכך שמעל האחים מרחפת הסכנה להפוך לעבדים ובך משחזר יוסף את מכירתו על ידי אחיו לעבד.

לתהליך זה יש משמעות רבה. כאשר הלל הזקן נדרש לסכם את כל התורה כולה על רגל אחת הוא אמר "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך" בתורה מופיע הפסוק ואהבת לרעך כמוך. בשתי האמירות ישנו מהלך שמתחיל באופן בו אדם מתייחס לעצמו ומשם הוא גוזר את היחס שלו אל האחר. הבניה של מערכת יחסים משמעותית עם הזולת מתחילה ביכולה של האדם להזדהות איתו להבין מתוך עולמי שלי את עולמו מצב של ניכור מתחיל מהצד השני של המטבע ראיית האחר כמי שחייו וכאבו אינם ככאבי שלי, דמו לא סמוק ואדום באותה מידה כמו שלי. על מנת שהאחים יוכלו לתקן בעומק את חטאם כלפי יוסף הם חייבים לחזור אל אותם בזעיר אנפין אל אותם הרגעים בהם הם היו אטומים לסבלו בהם זעקות הכאב שלו לא חדרו את שריון השנאה שהם עטו על ליבם. יוסף גורם במעשי לאחיו לחוש על בשרם מה הם גרמו לו ולהבין דרך הסבל שלהם בעצמם את הסבל שהם גרמו לאחיהם. יש בכוחו של תהליך זה להעמיק את חרטה של האחים על מעשיהם על ידי כך שהם חווים על בשרם את חומרתו.

אולי ניתן לראות במעשים של יוסף מודל חינוכי רחב שבונה את התשתית  לאופן בו ניתן לבנות יחסים ראויים בין אדם לחברו ולהוביל לתיקון עוולות שנעשים במישור זה. התיקון על פי הדרך הזו עובר דרך היכולת שלנו ליצור הזדהות עם האחר, למצוא בתוכנו את נקודת ההשקה בין עולמנו לזה של זולתנו ולהבחין בתחושות שמעשינו עלולים לגרום. חינוך לעולם של כבוד הדדי עובר ביכולת שלי להציב את עצמי ואת התלמיד במקומו של חברי ולהבין מה המשמעות של ההתנהגות של כלפיו. (אגב גם המחנך לא פטור מחשבון נפש שכזה בו הוא שם עצמו במקומם של תלמידיו ובוחן את המעשים שלו דרך נקודת מבט זו).

ממעשיו של יוסף ניתן גם ללמוד משהו על משמעות המושג חרטה. כבר מתחילת סיפור המפגש נראה שהאחים מביעים חרטה על מעשיהם כלפי יוסף  אולם יוסף לא מסתפק בחרטה זו. יתכן שהסיבה היא שחסר בה אותה מידה של הבנת עומק המשמעות של מעשיהם ועדין לא מצאנו בחרטה זו מימד של קבלת אחריות על המעשה. רק לאחר שהאחים טעמו בעצמם משהו מצערו של יוסף וגם היו מוכנים לקחת אחריות על בנימין הם השלימו את תהליך התשובה שלהם. אמת המידה הזו מתאימה גם לתהליכים חינוכיים נוספים. האינדיקציה, הסימן שהושלם תהליך חינוכי הוא השאלה האם יש כאן מצב של נכונות לקבלת אחריות של הילד או החניך לתוכן הערכי  אותו ניסינו להעביר.

נקודה למחשבה.

חג חנוכה הוא החג של הזהות היהודית. בחג זה אנו מציינים את היכולת של עם ישראל לשמור על זהותם אל מול פיתויים שונים וגם אל מול כפייה בכוח. יוסף משלב באישיותו יכולת מאד משמעותית להתברך משני העולמות. מחד יוסף הוא המשביר לכל ארץ מצריים ומאידך הוא שומר על זהותו העברית. האם מצב כזה אפשרי גם עבור כל אחד, מהם הכלים שיכולים לאפשר מצב שכזה?